הָעוֹלִים בְּהָרֵי יְהוּדָה,

הַתּוֹעִים בֵּין צוּר וּבֵין צוּר!

הִתְבּוֹנְנוּ לַמֶּרְחָק הַכָּחֹל,

הוֹי, אָחִי, הִתְבּוֹנֵן וְשׁוּר

חֳרָבוֹת, חֳרָבוֹת, – אִם לֹא

כָּל אֵלֶּה הֵן חָרְבוֹת מְצוּדָה

וּשְׂרִידֵי עִיר בֵּיתָר, הֲלֹא?

הַחוֹרְשִׁים בַּשְּׁפֵלָה בָּעֵמֶק,

הַמְשַׁלְּחִים מַעֲנִיּוֹת בַּגָּיְא!

הוֹי שִׁקְדוּ, הוֹסִיפוּ הַעֲמִיקוּ, –

אִם לֹא עוֹד נִתְקַלְתֶּם עַד כֹּה

בְּפֶלֶד מְאֹד עַתִּיק, אִם לֹא

הִכַּרְתֶּם בּוֹ חֶרֶב יְהוּדָה,

הִיא חֶרֶב בַּר-כֹּכְבָא. הֲלֹא?

הָעוֹלִים בְּהָרֵי יְהוּדָה,

הַמְשַׁלְּחִים מַעֲנִיּוֹת בַּגָּיְא!

שְׂאוּ אֶת בִּרְכָתִי-שִׁירָתִי:

כִּפְלַיִם כָּכֶם פֹּה לֶחָי!

וְכַאֲשֶׁר תַּעֲמִיק אֵת נוֹי,

וְכַאֲשֶׁר הֶרָה תַּעְפִּילוּ,

כֵּן יִקְרְבוּ אֵלֶּה, הֲלֹא?

תל-אביב 1925