לנז׳ על ענין העיבור

רְאוּ עִבּוּר אֲשֶׁר חֻבַּר וְנִשְׁלַם / כְּשֵׁם יָחִיד מְיֻחָד חַי לְעוֹלָם

לְהוֹרוֹת אֶת קְהִלָּתִי שְׁבִילָם / וְלִשְׁמֹר מוֹעֲדֵי קֹדֶשׁ בְּהִלָּם

בְּיוֹם צוֹמוֹת חֲטָאֵיהֶם לְמוּלָם / וְיוֹם נֵס יִפְצְחוּ רִנָּה בְּקוֹלָם

וְעֵת יֶהְגּוּ בְּשָׁבְתָּם מֵעֲמָלָם / בְּתוֹרַת אֵל אֲשֶׁר טוֹבוֹת גְּמָלָם

וּמָתַי הַמְּאוֹרוֹת הֵם בְּתִלָּם / וְכַמָּה יִהְיֶה אָפְלָם בְנָבְלָם

וְאוֹר מַקִּיף צְבָא מָרוֹם וְחֵילָם / וְהֵא לָךְ עֵת בְּרָאוֹ תוֹךְ גְּבוּלָם

נְשַׁבֵּחַ לְאֵל נִפְלָא וְנֶעְלָם / בְּמַאְמַר דִּבְּרוֹת קָדְשׁוֹ פְּעָלָם.