מִפְּלַג מִנְחָה וָמַעְלָה
דְּלוּקוֹת אַבְנֵי חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם.
מֵרְחוֹב הַמֶּלֶךְ, דֶּרֶךְ הַר צִיּוֹן,
וּבַחֲצִי עִגּוּל לְקָטָמוֹן מַעֲרָבָה –
כְּלַפִּידִים גְּבוֹהִים חוֹמוֹת יְרוּשָלַיִם.
כְּמִצְחֵי הַכֹּהֲנִים עֵת יַפְשִׁילוּ טַלִּיתָם
אַחֲרֵי שֵׂאתָם כַּפָּיִם,
כְּמַנְגִּינָה דּוּמָם־דּוּמָם דּוֹלֶקֶת.
מֵאוֹר בּוֹהֶה כְּהִזְדַּכְּרוּת גְּדוֹלָה
וְעַד כַּרְכֹּם וָפָז, עַד סֹמֶק־עֹמֶק־יִסּוּרִים –
שָׁעָה שָׁעָה וְצֶבַע שַׁלְהַבְתָּהּ –
עַד פְּקָעוֹת שֶׁל אֵשׁ צָפוֹת בַּאֲגַם אֲוִיר.
רְאֵה, רְאֵה,
כָּל הַדְּרָכִים הֵם כִּסּוּפִים לִירוּשָׁלַיִם,
וְהִיא עַצְמָה?
אֶל מָה הִיא כֹּה עַזּוֹת בּוֹעֶרֶת?
אֶל מָה הִיא דֶרֶךְ?
עַד לֵיל בָּא מֵאָחוֹר, מֵהַר הַבַּיִת,
שׁוֹהֶה מְעַט
וּבִרְדִיד אָפֵל יַשְׁתִּיק אֶת הַחוֹמוֹת.