לוגו
כוח ומים ו... חלוציות
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

בפתיחת קו הגז – 14 במאי 1961


עומדים אנחנו היום על אדמה רווּית היסטוריה. כאן ניהל אברהם אבינו מאבקו ב“עמק השׂדים, הוא ים־המלח”, לפדוֹת את לוט משביוֹ. ראשית צעדי אבותינו הקדמונים נעשתה בנגב, בו כרו בארותיהם, נטו את אהליהם וקראו בשם אלוהיהם. כאן הצמיחו את המושגים הנשגבים של אמונה בבורא אחד.

בימים אלה היינו עדים לתגליות המקשרות אותנו עם פרק מזהיר של עמידה ישראלית נגד הכוח האדיר של רומי – מעטים נגד רבים – כדי להגן על עצמאוּת ישראל וחירותה מפני הכובש. מימי אברהם אבינו ועד לימי בר־כוכבא ספגה אדמה זו את חזון עמנו ואת המאבק לקיומו ולעצמאותו.

התורה מספרת על החבל הזה “ועמק השׂדים בארות בארות חמר”. מי יודע אם אין זה סימן לנו, להדריכנו בחיפוש אחרי האוצרות הטמונים באדמת ישראל, ואולי הם רמז לבארות הגז, ואולי – לעוד ספונות.

בארותינו (זוהר וכידוד) מעידות על כך שטמון בהן גז השוה בערכו הטרמי לשנים וחצי מיליון טון שערכם מאה מיליון ל"י. גז זה יסופק גם למפעל ים המלח ויחסוך למפעל כ־40% מהוצאותיו לדלק, שהוצאו עד כה.

ייאמר “יישר כוח” לחברת נפטא ולאנשיה אשר העזו והשקיעו אמונה, ממון ומאמצים בקידוחי הבארות ובגילוי הגז בזוהר ובכידוד. הנני תקוה שעם ראשית ניצול הגז תמשיך ותראה חברת נפטא ברכה בפעולותיה ובמאמציה.

וברכה לבבית למניחי הצינור שארכו 29 ק"מ. הנחתו נמשכה 125 יום. ויצויין שכל העבודה – מיצירת הצינור והנחתו ועד הפעלתו – נעשתה על־ידי עבודה עברית.

אמרו כי בנגב חסרים שני דברים: מקורות כוח ומים. והנה יש מקורות כוח בנגב – גם גז וגם נפט. כוח זה יפעיל את מכונותיהם של המפעלים בדימונה ובאורון והגז ייהפך לא רק למפעיל, אלא גם לחומר־גלם במפעלים העתידים לקום בעיר ערד, אשר בין שני שדות הגז – זוהר וכידוד.

ועדה בינמשרדית במסגרת משרד העבודה יושבת על מדוכת התכנון של העיר. נוסף לכך כבר מבוצעות עבודות ראשונות הקשורות בסלילת דרכים ובהנחת צינור מים אשר יביא בעוד כשלושה חדשים מים חיים לעיר העתידה, עיר אשר תתבסס, בין השאר, על ניצול חמרי הגלם שיופקו מהגז וישמשו יסוד לתעשיה פטרוכימית. וזאת נוסף לתכנון תעשיה פטרוכימית בחיפה, שתתבסס על ניצול מוצרי־לואי מבתי־הזיקוק.

נוסף לכוח – פועלים אנו להבאת מים מן הצפון אל הדרום, ובאילת מנסים אנו להמתיק מי הים להשקאה ולשתיה.

עם הכוח ועם המים ועם אוצרות הטבע העשירים שבים־המלח ועם חמרי הגלם במקומות אחרים בנגב – עלינו לגלות עוד ערך מהפכני ויוצר, והוא – רוח האדם ומסירותו. חלוציותם של בני ישראל, החוזרים למולדתם, בשותפות עם עם ישראל – המה המנוף המאפשר לנו להפוך מדבר וערבה למקומות ישוב ויצירה.

במעמד זה ברצוני לציין גם את מפעל מלוה הפיתוח, שבאמצעיתו משקיעים מאות אלפי יהודים ברחבי העולם את כספם בפיתוח משקנו. סגן נשיאו של המפעל, ד"ר שווארץ, משתתף אתנו היום בשמחתנו. זוהי שותפות שתמשיך להווֹת מנוף לפיתוח הנגב והחיאתו, מנוף שבאמצעיתו יקומוּ איזור ערד, מפעל הבשור וערים וכפרים, אשר ירחיבו את תחומי יצירתנו ויגבירו את בטחוננוּ.

ואסיים בדברי הנביא יחזקאל: “בן־אדם, שים פניך דרך תימנה, והטף אל דרום, והנבא אל־יער השדה נגב. ואמרת ליער הנגב, שמע דבר ה‘, כה אמר ה’ אלוקים, הנני מצית בך אש…” (יחזקאל כ"א ב').