1 🔗
מָה רַב מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם בַּשַּׁעַר,
הַלַּיְלָה בַחֲלוֹמִי הוּבֵאתִי שָׁמָּה!
מָה רַב הֶהָמוֹן הָעוֹבֵר כַּסַּעַר,
דֶּרֶךְ שַׁעַר זֶה מִקָּדִים הַיָּמָּה!
הוֹי אָרְחוֹת נוֹסְעִים כַּחִצִּים יָעוּפוּ,
וּכְּגַלֵּי יָם נִגְרָשׁ2 יֶהְמוּ יָצוּפוּ!
2 🔗
מִי הֵמָּה אֵלֶּה מֵחוֹל יַמִּים רַבּוּ
יַעַרְכוּ מֵימֵיהֶם מַר מִדְּלִי3 לָמוֹ?
מִפֶּתַח קָדִים אֶל פֶּתַח יָם סַבּוּ,
אוֹיָה מִי יָכִיל רֶגֶשׁ מַהַלְכָמוֹ4;
אַבִּיט קָדִים – כִּשְׂאֵת מִדְבָּר אַבְקֵהוּ,
אֶחְזֶה הַיָמָּה – כַּעֲרוֹת יָם מֵימֵיהוּ.
3 🔗
מַרְעִיד עָמַדְתִּי נַפְשִׁי לֹא יוֹדַעַת,
מֵאִַין הֵם בָּאִים וּלְאָן יִסָעוּ?
אֶל פֶּתַח הַקָּדִים רַצְתִּי לָדַעַת,
לַבִּיט הַחוּצָה מֵאֵי מִזֶּה בָאוּ;
אֲהָהּ מָה אֶרְאֶה! – פַּחַד אֵין כָּמוֹהוּ!
שָׁמָּה אֵין כֹּל, הוֹי אַך דֳּמִי אַךְ תֹּהוּ!
4 🔗
מִמְּגִנּת לֵבָב5 וּמֵחֶרְדַת רוּחַ,
שַׁבְתִּי כַבָּרָק אֶל פֶּתַח הַשֵּׁנִי;
אֶרְאֶה אֵיפֹה יוֹצְאִים אוּלַי אָנוּחַ –
וַיִּגְדַּל הַפַּחַד – וַיַּכְרִיעֵנִי;
הִנֵּה גַּם שָׁמָּה אֵין כֹּל מִכָּל אֵלֶּה,
אַךְ קִבְרוֹת צַלְמָוֶת – אֵל עוֹשֵׂה פֶלֶא! –
5 🔗
מִמְּבוּכַת תִּמָּהוֹן מִמְּצוּקַת נֶפֶשׁ,
נָתַתִּי אֶת קוֹלִי בִּבְכִי הַחֵמָה;
"הֲלֹא תַעֲנוּ תַגִּידוּ יִלְדֵי אֶפֶס!
עוֹבְרֵי הַשַּׁעַר! – מִי וּמָה אַתֵּמָה?
מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיכֶם אַךְ חשֶׁךְ וָאָמֶשׁ!"
וַיַּעֲנוּ: “הַמַּעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ!!” –
6 🔗
מַה מֵּעֵבֶר מִזֶּה? “כֹּל אֲשֶׁר יִהְיֶה!”
וּמֵעֵבֶר מִזֶּה? – “כֹּל אֲשֶׁר הָיָה!”
וּמַה שַּׁעַר זֶה? – “הַהֹוֶה עֵת יִחְיֶה!”
מִי אָב לִשְׁלָשְׁתָּם? – “אָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה!”
עִמְדוּ נָא אַךְ רֶגַע אָרְחָה הַנְּעִימָה!
אַךְ עֵינִי עֲלֵיכֶם כִּמְעַט אָשִׂימָה.
7 🔗
קוֹל נָתְנוּ כֻלָּם: "אוֹיָה לֹא נוּכָלָה,
"הֵן נִרְדָּפִים נַחְנוּ עַל צַוָּארֵנוּ;
"וּבְחֶזְקַת יָד עַזָּה, אֲהָהּ נוּבָלָה,
“גַּם לָבוֹא גַם לָצֵאת דֶּרֶךְ חַיֵּינוּ!”
מִפְּנֵי הַמַּחְזֶה לִבִּי חַת וַיָּקָץ,
וּמַכְאוֹב עָמֹק עוֹרְרַנִי וָאִיקָץ.
8 🔗
הוֹי חֲלוֹם נוֹרָא, שַׁעַר חַיֵּי חָלֶד!
וּמְלוֹא כָל הָאָרֶץ בּוֹ חוֹלְפִים לָמוֹ;
גַּם כֹּל נַעֲשֶׂה בָהּ, אַךְ רֶגַע יִוָּלֶד,
וּלְפָנָיו גַּם אַחֲרָיו רֶגַע, אֵינָמוֹ;
וּשְׁלָשׁ6 אֵלֶּה הֲלֹא אַךְ זֶה יַעֲשֶׂה-לָּהּ,
אֲשֶׁר שׁוֹנִים הֵמָּה לִרְגָעִים סֶלָה.
9 🔗
אַךְ הָאָדָם יָדַע אוֹתָם בָּאֵלֶּה,
וַיֵּלְדוּ לוֹ הַזְּמָן לֵאמֹר: זֶה מָן הוּא7;
הוּא הַשַּׁעַר וּפְתָחָיו בּוֹר בֵּית כֶּלֶא,
אֲשֶׁר כֹּל תַּחַת שֶׁמֶשׁ יַעַבְרֶנְהוּ;
הַס חֲלוֹם אֶרֶץ! חֲלוֹם עוֹבֵר לַיְלָה!
הִנֵּה יֵשׁ יוֹם לָנוּ, מִזֶּה וָמַעְלָה.
-
נְקַוה כי הקורא המבין ויודע עמל החוקרים לצייר לנו בציור ברור את הזמן, יסלח אם נבקשו לשנות ולשלש קרוא השירה הזאת, למען הרגיש היטב את מלאכת הגשמת מושג דק כזה במלות קלות כאלה. המביא לבה"ד ראשונה. ↩
-
נגרש – מתגעש, לפי ישעיה נז, כ. ↩
-
מר מדלי – לפי ישעיה מ, טו. ↩
-
רגש מהלכמו – סערת מהלכם, לפי תהלים ב, א. ↩
-
ממגנת לבב – תמהון, בהלה, לפי איכה ג, סה. ↩
-
ושלש – עבר, הווה ועתיד. אך זה – אך רגע זה הוא העושה אותם. ↩
-
דורש מלת ‘זמן’ – זה מן הוא, לפי שמות טז, טו. ↩