לוגו
בעיות ופעולות
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

בפתיחת מושב הכנסת, 21 באוקטובר 1963

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה,

בפתיחת מושב החורף אתכבד לסקור בפני הכנסת מספר בעיות אשר העסיקו את הממשלה בחדשי קיומה ואציין קוי פעולה לעתיד.


 

עניני בטחון    🔗

בתקופה זו פקדו את העולם מספר התפתחויות מבשרות תמוּרה. למעלה ממאה ממשלות חתמו על הסכם המעצמות הקובע איסור חלקי של הניסויים הגרעיניים. בהמשך נחתם הסכם בין ממשלות ארצות-הברית, ברית-המועצות ובריטניה בדבר איסור השימוש בנשק גרעיני בחלל החיצון.

אין הסכמים אלה מחסלים עדיין את מחסני הנשק במדינות העולם ואין הם פותרים את הבעיות השנויות במחלוקת בין גושים וממשלות, אף-על-פי-כן, יש לייחס חשיבות רבה לסימנים אלה של מאמץ להפוגה. זהו הסכם בינגושי, המרחיק לכת ביותר לגבי הנשק הגרעיני מאז ראשית העידן האטומי, שהחל לפני 19 שנה. וזאת לזכור: ההסכמים באו לאחר מתיחות מסוכנת ביותר ביחסים הבינגושיים לרגל משבר קוּבּה.

האם לפנינו ראשיתה של הפשרה מתרחבת, או מקרים בודדים, שאחריהם סוף פסוק? – לעתיד הפתרון. אולם עצם הציפיה והתקוה הרוֹוחות ברחבי עולם מהוות גורם בינלאומי בעל-ערך.

ממשלת ישראל הצטרפה להסכם מוסקבה והביעה את שאיפתה העמוקה לצעדים חיוניים נוספים בעקבות הסכם בינגושי זה.

אנו שותפים לכיסופיהם של כל העמים שוחרי השלום ולא נעלם מאתנו, כי המתיחות הבינגושית היתה אחד המכשולים – אם כי לא המכשול היחיד – בפני התקדמות לקראת שלום באזורנו. ככל שהמתיחות תפוג בעולם, כן יתבלט לשלילה מאמץ אויבינו להפריד את המזרח התיכון ממעגל ההפשרה הכללית. אך נדע כי עוד רבה הדרך עד להפגת-מתיחות שלמה וכללית.

נדמה לי כי דוקא באזורנו מתבלט ניגוד משוע בין תקות השלום לבין מציאות האיבה. כל המקשיב לנאומיהם של נציגי מדינות ערב מאז הסכם מוסקבה, או לשידורי הרדיו של בירות ערב, לא יקלוט עדיין צליל חדש המרמז על שינוי כלשהו ביחסן העויין של מדינות ערב אל מדינתנו. יוצא, שבזירות הבינלאומיות הגדולות מוכרזת תורת הדו-קיום ופסילת המלחמה כדרך ליישובם של סכסוכים בין מדינות, ואילו בפי הממשלות הערביות שגורים עדיין איומים על עצם קיומה של מדינת ישראל. אין המדובר בהצהרות מילוליות בלבד. הצהרות אלה מלווֹת בזרימת נשק תוקפני בכמות שופעת ובדרגת הרסנות גבוהה יותר ויותר.

המתיחות במזרח התיכון אינה מוגבלת למעגל היחסים שבין ישראל לבין מדינות ערב בלבד. גם מחוץ למעגל זה נמצא האיזור תוסס ומתלקח עקב המגמות לאיחוד ולהאחדה, אשר מטרתן הראשונה היא השתלטות מדינה אחת על שאר המדינות הערביות, ובסוף המסע – איוּם על קיומה של ישראל. המאורעות בתימן מעידים כי אין נשיא מצרים נרתע מלהפעיל את נשקו בהיותו סבור, בצדק או בטעות כי השעה משחקת לו.

אשר למדיניותה של ממשלתנו:

א. ההכרזות ההולכות ונשנות על כונות התוקפנות מחייבות אותנו לערנות, לשכלול מתמיד של ציודנו ולהכשרת כוחנו האנושי. הממשלה תשקוד על טיפוח מתמיד של צבא-הגנה-לישראל, המהוה את כוחנו הבטחוני המרתיע, אשר אין לו תחליף.

ב. נחתור במקביל לחיזוק גורמי סיוע מדיניים ולגיוס התנגדות בינלאומית רבת-תוקף, יעילה ונמרצת לכל פגיעה בריבונותה ושלמותה של ישראל, תוך שאיפה כנה וחתירה מתמדת לשלום עם עמי האיזור בו אנו שוכנים.

הגברת כוננותנו הבטחונית היא צו קיומנו הלאומי. כוחו ויכלתו של צבא-הגנה-לישראל מותנים ברוחו, בפיקודו ובחימושו. הממשלה עושה ותתמיד לעשות כל שביכלתה כדי להגביר ולפתח את גורמי עצמתו ותועלתו של צה"ל. מתעוררות כאן מכלול בעיות שאין הכנסת מצפה ממני שארחיב עליהן את הדיבור במעמד זה. לכנסת יש נוהלים מוסמכים לבירור והכרעה בענינים אלה.


 

חובת המדינות שוחרות השלום    🔗

עם טיפוח עצמאותנו הבטחונית, לא נשחרר מאחריותן הבינלאומית את שאר המדינות שוחרות השלום, שבכוחן להצטרף בדרכים שונות למשימת ההבטחה של השקט באזורנו ושלמותן ועצמאותן של המדינות באיזור. סיכויי ביצוע משימה זו יגברו, אם מדינות אלה יביעו בצורה היעילה, הגלויה, הממשית והמחייבת ביותר את התנגדותן מראש לכל פגיעה בעצמאותן של מדינות האיזור. הגיון זה, הוא שהנחה את ראש הממשלה ושר הבטחון הקודם, דוד בן-גוריון, בחדשים האחרונים לפני פרישתו. בפנותו לממשלות רבות בעולם בהצעה שיגבירו את ערנותן לסכנת התוקפנות ואת פעולתן המדינית והמעשית נגדה – כל אחת לפי יכלתה ושיעור כוחה והשפעתה. במיוחד כבדה אחריותן של המעצמות הגדולות, באשר גדולה יכלתן להפעיל אמצעי הרתעה למען השלום באזורנו. הממשלה ממשיכה ותמשיך לפעול גם בכיוון זה.

בדבּרי על הדרכים בהן מסוגלות מדינות מחוץ לאזורנו לסייע לביצור השלום בתוכו, אינני מתכוון רק ל“מצות עשה”. ניתן לעזור גם על-ידי מצות “לא תעשה”. מדינות השואפות לשלום ולשקט באזורנו חייבות למנוע הספקת נשק הרסני למדינות אשר נכונותן להפנותו למלחמת תוקפנות. כן ירוַח לאיזור, יוסר איום ויימנע מכשול מעל דרך השלום, אם יפסיקו מדענים גרמנים ואחרים לחזק את מכונת התוקפנות המוקמת והולכת במצרים. ממשלתנו תוסיף לפעול נגד סיועם של מדענים וטכנאים גרמנים לתכניות המצריות להתקפה על ישראל. אנו מצפים כי הממשלה הפדרלית של גרמניה תגיש בקרוב ל“בונדסטאג”, בהתאם להחלטה שנתקבלה ב“בונדסטאג” פה אחד ביום 28.6. 63, חוק למניעת פעולות אלו.


דיברתי על שנים מיסודות מדיניותנו: על פיתוח כוחנו העצמי ועל העמדת אומות העולם בפני אחריותן לביצור השלום באיזור זה. כידוע לכנסת נזדמן לי ולחברי בממשלה לתת ביטוי תכוף לעקרון יסודי במדיניותנו – לשלום. לא אחת בתולדות מפעל תקומתנו השמענו מטרות גדולות כשנעדרו לכאורה סיכויי הגשמתן באותה שעה. סופם של רעיונות אמיתיים וחיוביים לפלס דרך, במוקדם או במאוחר. מדוּבּר כאן ברעיונות, שהגשמתם עשויה להביא תועלת הדדית רבה לכל הנוגעים בדבר.

בעיותיו האמיתיות של המזרח התיכון הן בעיות הדלוּת, הרעב, החולי והבּוּרוּת השוררים בו. רק הסתלקות ממדיניות הלוחמה תוכל להביא בעקבותיה גישה חיובית של ארצות האיזור ומנהיגיהן לבעיות-יסוד אלה.

בכל האיזור מופנים כיום מאמצים פיסיים ורוחניים ואמצעים עצומים לחימוש ולכוננות מלחמתית אשר בכנפיה הרס וחורבן. הפניית אמצעים עצומים אלה לאפיק חיובי ושיתוף-פעולה פורה בין עמי האיזור עשויה להביא בעקבותיה פיתוח ובנין, פריחה כלכלית, שגשוג חברתי והעלאת רמת החיים של המוני העובדים והפלחים באיזור כולו. אזורנו שרוי, איפוא, בין שתי אפשרויות. האפשרות האחת היא המשך קו הלוחמוּת הערבית וההתגוננות הישראלית. אם ייגזר עלינו גורל זה, נעמוד בו בעתיד כפי שעמדנו בו בעבר. אך קיימת אפשרות אחרת, זו של יחסי שלום לטובת שני העמים.

שאיפתנו זו לשלום מכה הדים גוברים בתודעת העולם. בויכוח הכללי בעצרת האו"ם, בדיון החשוב שהתקיים לפני כחדשיִם במועצת הבטחון, בועידת מדינות-אפריקה באדיס-אבבה, בועידת האינטרנציונל הסוציאליסטי באמסטרדם ובמעמדים אחרים – התבררה מעבר לכל ספק הסתייגותם של מרבית האנשים האחראים מהאיבה שרוחשים לנו שכנינו. אך אחזור ואדגיש כי כל עוד לא חלה התקדמות לקראת שלום וכל עוד קיימת סכנת פעולות-איבה בגבולותינו, ננקוט אמצעים נאותים למניעתם ובלימתם של מעשי אלימות מכל צד.


בהודעתי בכנסת מיום 26.8.63 הסברתי שיקולינו להביא את פרשת רצח אלמגור1 לשולחן מועצת הבטחון. נראה לי בסיכום כי שקלנו נכון. אמנם יש להצטער צער רב על שלא כל המעצמות האחראיות מטעם מגילת האו"ם לחיזוק השלום והבטחון הבינלאומיים, ואשר בשעתו נמנו על התומכים בהקמת מדינת ישראל, נתנו את ידם להחלטה בגנות הרצח והתוקפנות, אך אותה הצבעה, בה התלכדו נציגי אמריקה הצפונית והדרומית, אירופה, אפריקה ואסיה, הפגינה דאגה בינלאומית רחבת-היקף לשמירת השקט בגבולותינו. אני מקוה כי דבריהם הנמרצים והצבעתם רבת-המשמעות של רוב חברי מועצת הבטחון יעורר הד גם מעבר לגבול הסורי.

בהזדמנות זו יורשה לי לנגוע במשמעותם של הסכמי שביתת-הנשק. חשיבותם של אלה טמונה בעקרון המרכזי המונח ביסודם: כלומר, בהנחה המובנת ומוסכּמת מאליה של מעבר דחוף לשלום ובהימנעות מכל מעשה הסותר מגמה זו. בשעת חתימתם לא עלה על דעת איש ש-15 שנה אחרי חתימתם על הסכמי שביתת-הנשק לא תחול התקדמות לקראת שלום קבע. שום צד לא העלה על דעתו אפשרות כזאת.

על כן אין תנאי ההסכמים הולמים תמיד את המציאות הנוכחית. חולשתם מתגלית, למשל, בכך שועדות שביתת-הנשק אינן מבחינות היטב בין מתקיף למתגונן לבל יהיו שניהם צפויים לגינוי שוה עקב שימוש בכוח. אין להשלים עם השיטה הגורסת שויון בדינו של רוצח ודינו של הממאן להירצח, בין תוקף ומתגונן.

מחובתי להביא לתשומת לבכם כי אנו רואים בדאגה חמורה את העובדה שממשלת סוריה טרם נענתה לפנייתו של נשיא מועצת הבטחון מיום 3.9.63 בדבר חילופי־שבויים כוללים בין ישראל וסוריה. ביום 4.9.63 הודיעה שרת-החוץ, כי ישראל נענית לקריאת נשיא מועצת הבטחון ומוכנה לחליפין מידיים וסימולטניים של כל העצורים, כולל שלושת החטופים, אשר הוזכרו בדין-וחשבון של המזכיר הכללי של האו“ם למועצת הבטחון. ממשלת סוריה לא נענתה עד כה לפניָה זו וגם לא לפניות הרבות של נציגי האו”ם. המשך הקפאון בענין זה גורם למתיחות חמורה.


 

קשרינו עם מדינות שונות.    🔗

מן הראוי להתעכב על קשרינו עם מדינות שונות בעולם. באמריקה הצפונית והדרומית, באירופה המערבית, באפריקה ובמדינות רבות באסיה מתהדקים קשרינו ומתעמקת פעולתנו משנה לשנה. אזכיר במיוחד את מקומה של ישראל במאמצי הפיתוח של המדינות הצעירות. הדבר בא לידי ביטוי נוסף בחדשים האחרונים עקב חילופי ביקורים ממלכתיים וביקוריהם של חברי ממשלה ונציגים אחרים ממדינות מתפתחות בישראל, כדי לדון על שיטות ארגון חיי כפר ועל בעיות רבות חשובות אחרות הקשורות במשימת הפיתוח.

ישראל נותנת את ידה למפעלים הבינלאומיים המתגשמים במסגרת “עשור הפיתוח” שעליו הכריז האו“ם ולמאבק נגד הרעב המתנהל מטעם ארגון המזון והחקלאות של האו”ם. אך עיקר פעולות השיתוף הבינלאומי עם המדינות המתפתחות מתבטא בהגשת סיוע טכני במסגרת סדרה של הסכמים והסדרים מיוחדים עם קרוב ל-100 ארצות.

עד כה שיגרה ישראל לארצות אלה כ-850 מומחים ויועצים המהוים את צוותי השיתוף והפיתוח של ישראל במדינות המתפתחות. נוסף על כך שירתו, ועדיין משרתים בארצות אלה מאות רבות של מומחים ובעלי מקצוע שנשלחו על-ידי חברות כלכליות ישראליות, פרטיות וציבוריות כאחד.

כ-4,500 משתלמים וסטודנטים בני ארצות אלה השתתפו עד היום במאות קורסים וסמינרים, שנערכו בארץ. ניתנה להם האפשרות להתבונן בעבודתנו, ללמוד ולחקור נסיוננו באותם השטחים בהם האירה ההצלחה פניה לנו, כגון: החקלאות, הקואופרציה, נח"ל, חינוך נוער ועוד. בתוך מספר זה כלולים 220 צנחני קונגו, אשר חלק מהם עדיין שוהה בארץ וכן למעלה מ-100 קצינים וטייסים בני ארצות אפריקה ואסיה. אנו מתברכים בהזדמנות הניתנת לנו לשתף פעולה ועצה עם עמים אחרים, לתועלת הדדית. קשרים הדוקים אלה מהוים מקור השראה לנו לא פחות מאשר למדינות המתפתחות.

דיוני המושב ה-18 של עצרת האו“ם הם בעיצומם. משלחתנו בראשותה של שרת-החוץ עומדת על משמר ענינינו ותורמת את חלקה בדיונים לקידום השלום, להבטית שויון זכויות האדם והתנגדות לאפליה. בדיונים במוסדות האו”ם תהיה הזדמנות למשלחת הישראלית להביא את עמדתם ושאיפותיהם של אזרחי ישראל ושל העם היהודי כולו לגבי מצבם של יהודים בארצות, בהן נשללת הזכות להביע את זיקתם לערכי היהדות, ולבוא במגע עם יהודים בשאר הארצות.

אין בדעתי לסקור במפורט את כל מערכותינו הבנלאומיות. אך אינני יכול לפסוח על חזית-פעולה חשובה, שטרם הגענו בה לתוצאות רצויות, והדבר מצער ומדאיג. מאז התחלנו לקשור מגעים עם השוק האירופי היינו עדים להתפתחויות חשובות בהרחבת קשריה של הקהיליה האירופית בתוך היבשת ומחוצה לה. מזדקרת העובדה כי מאז התחלנו במשא-ומתן עם השוק נחתמו הסכמי התקשרות עם מדינות רבות באפריקה ובמזרח הים התיכון ואילו במשא-ומתן עמנו טרם נשא פרי. על רקע זה גוברת ציפייתה המוצדקת של ממשלת ישראל לראות התקדמות דחופה במילוי הדרישות שהעלו נציגיה בפני שרי הקהיליה האירופית. עמי אירופה ומדינותיה יודעים היטב כמה חיוני לנו היצוא אליהן. אירופה המערבית הנה השוק העיקרי ליצוא תוצרתנו ובו בזמן אנחנו רוכשים במדינות אלה סחורות בשוֹוי כפול ממכירותינו להן. גדולה היא ההתחייבות המוסרית מצד מדינות השוק כלפי ישראל והן עומדות כיום במבחן רציני.


 

משק וכלכלה    🔗

אשתקד הקדשנו עיקר מאמצינו לייצובו של המשק על יסוד שער המטבע החדש. מאמצים אלו נשאו פרי. היתה זו אחת השנים היציבות ביותר מבחינת רמת המחירים, על אף ההשפעות האינפלציוניות הבלתי-נמנעות של הפיחות.

בד בבד עם יציבות המחירים גדל הייצור בקצב מהיר וקוימה רמה גבוהה של פעילות כלכלית ותעסוקה. היקף ההשקעות בכל ענפי המשק הוסיף להתרחב ותנופת הפיתוח נמשכה. תוספת כוח עבודה, שמקורה בעליה החדשה ובאוכלוסיה הקיימת, נקלטה בענפי המשק ללא קושי.

בעקבות הפיחות חל שיפור במאזן התשלומים והוא עשוי להתבטא בהקטנת הגרעון במאזן המסחרי בסכום של כמה עשרות מיליוני דולרים, לפי אומדן מוקדם – כדי 80 מיליון דולר בשנת 1963.

הקשיים הגוברים בהגדלת היצוא עקב אי-התקשרותנו עם הקהיליה האירופית מחייבים מאמצים נמרצים להגברת היעילות, הגברת פריון הייצור והוזלת המוצר המקומי, דבר העשוי להווֹת תמריץ חשוב לייעול המשק והוזלת המוצר.

כוח האדם העומד לרשותנו הופך יותר ויותר לגורם מגביל לגבי היקף הפיתוח. משום כך נודעת חשיבות לשימוש היעיל בו. מפאת היותנו מעטים, עלינו לייצא תוצר מקצועיוּת, ולא תוצר עבודה פשוטה. דבר זה מחייב העלאת רמתו ההשכלתית והמקצועית של העובד. מגמה זו תמצא ביטוי בתקציבי החינוך הכללי והמקצועי של הממשלה ובהרחבת היקף הפעולה של מוסדות המדע והמחקר. הממשלה תפעל להגדלת מקורות התעסוקה באזורי הפיתוח, להעלאת רמת השירותים ולהפיכת אזורים אלה לאבן שואבת לנוער מקומי.

העול העיקרי בהרחבת היצוא וביסוסן של עיירות הפיתוח מן ההכרח שיפול על שכם התעשיה. התוצר התעשייתי הוסיף גם בשנה זו להתרחב בקצב מהיר ולהגדיל מספר המועסקים. דומני כי בעתיד יהיה צורך לשים דגש מיוחד על ברִירה (סלקציה בלע"ז) של הפיתוח התעשייתי לאותם ענפי התעשיה, המבוססים על כושר מדעי וטכנולוגי, תוך ניצול הפוֹטנציאל הרב העומד לרשותנו בתחום זה. המוח היהודי ותבונת הכפים חייבים להשתלב בפיתוח ענפי העתיד בתעשיה.

הממשלה תוסיף לשקוד על קיום היציבות גם בעתיד. באמצעות מדיניות פיסקלית וקרקעית מתאימה היא תעשה למניעת שיעורי-רוחים מופרזים. היא תפעל למניעת לחץ אינפלציוני, הנובע מהזרמת-כסף יתירה ותנקוט אמצעים למניעת עליית הוצאות הייצור. יידרש המשך שיתוף הפעולה מצד התעשיינים, החקלאים, הסתדרות העובדים וענפי ייצור ושירותים אחרים במאמץ כולל לייצוב המחירים. אני תקוה כי במאמצים משותפים של כל הגורמים הללו נוכל להבטיח יציבות מחירים גם להבא. ברם, יציבות המחירים אינה מטרה לעצמה, אין היא אלא אמצעי למטרה. היעדים המרכזיים של המשק הם המשך גידולו ופיתוחו לשם קליטה מהירה של העליה והשרשתה באזורי הארץ השונים. הגשמת יעדים אלה הם בראש דאגתנו.

לאחרונה הקדשנו תשומת-לב מיוחדת לחבל ארץ גדול וחשוב – הוא הגליל. הגליל מצפה להמשך פיתוחו ויישובו ועתה הגיע תורו. אנו מעבדים תכנית ליישובו של מרכז הגליל על-ידי הקמת ישובים חדשים, תכנית לפיתוחו והכשרתו של האיזור לטובת כל תושביו – יהודים, ערבים ודרוּזים כאחד.

על פרטי התכנית עובדים המוסדות המתאימים ויובאו לידיעת הכנסת בבוא העת. זו משימה למדינה ומשימה לנוער ועלינו לבצעה תוך שנים מועטות. אני מקוה כי פיתוח חקלאי ותעשייתי מקיף ומודרני של איזור זה, על שירותיו הציבוריים, יאפשר בקרב הימים לתושבים יהודים, ערבים ודרוזים, ובמיוחד למשכילים ובעלי יזמה שביניהם, למצוא את מקומם בחיי הכלכלה והתרבות של האיזור.


 

מדיניות המיסוי    🔗

לפני כששה חדשים מונתה ועדה ציבורית לבחינת מס ההכנסה במגמה להבטיח הגשמת-יתר של עקרון הצדק הסוציאלי והתקרבות לגביית מס אמת, תוך התחשבות בתנאים הכלכליים של משק המדינה. הנני מקוה שהממצאים הראשונים של הועדה יובאו בקרוב לידיעת הממשלה וינחו אותה במדיניותה בשטח זה. הרצון להתקדם בהגשמת עקרון הצדק הסוציאלי עומד גם מאחורי ההצעה שהועלתה לאחרונה בדבר מס רווחי-הון.


 

עניני העליה    🔗

שנת תשכ“ג היתה שנת ברכה מבחינת ממדי העליה. ראויה לציון מיוחד הגברת עלייתם של יהודים מארצות רוָחה, ובעיקר מאמריקה הדרומית. יש יסוד לקוות כי שיעור העליה מארצות רבות יהיה נכבד גם בתשכ”ד.

לחברי הכנסת ולציבור ידועה הערכתנו הגדולה להשתתפות החמרית והרוחנית של העם היהודי בתפוצות במאמצי העליה והקליטה. לצערנו אין תרומתם בשנים האחרונות עונה על הצרכים המרובים בקליטתם של יוצאי ארצות עניות ונחשלות. הסוכנות היהודית, לצערנו, נאלצת לבקש מהמדינה לשאת באחריות גדלה והולכת, משנה לשנה, למימון הקליטה והשיכון של העולים החדשים. תהליך זה מעורר דאגה לגבי העתיד ואני מביע כאן את הקריאה ואת התקוה כי מנהיגי הקהילות היהודיות בעולם הרוָחה יכירו בדחיפות הבעיה ויפעלו לתקנתה.

תוך מאמצים תקציביים גדולים מדביקה הממשלה את קצב העליה ומספקת דיור מתאים לשיכון כל העולים החדשים ובמידה מסוימת גם לנזקקי־דיור אחרים. כונתי לשיכון בהתישבות, שיכון לזוגות צעירים ולחיסול משכנות עוני בעיירות הפיתוח. ערד בנגב וכרמיאל בגליל נבנות והולכות. תשומת-לב מוגברת תינתן לקליטתם התרבותית והחברתית של העולים. הקליטה, במובנה העמוק, פירושה תהליך ממשוך ומתמיד, מאמצים רבים גם לשיפור הרמה ההשכלתית במקומות בהם היא מפגרת ושילובם של העולים בחיי התרבות והחברה.


 

העלאת רמת החינוך    🔗

בהציגי את הממשלה לפני הכנסת אמרתי, כי נוסיף לייחס עדיפות ראשונה לקידומו של מפעל החינוך. במרכז דאגתנו יעמדו הילדים הזקוקים, עקב נסיבות חברתיות וכלכליות, לטיפוח חינוכי מיוחד, במטרה שידביקו את ההישגים הארציים הכלליים. בהתאם לכך יובטח המשך התנופה להגשמת מפעלי חינוך שהוכיחו את יעילותם המובהקת ויופעלו תכניות חדשות להעלאת הרמה הכללית של בית-הספר היסודי ושל מוסדות החינוך והעל-יסודי והגבוה.

יצוין כי 103 אלף תלמידים, שהם יותר מ-25% מכלל התלמידים בבתי-הספר היסודיים, לומדים השנה ב“מוסדות טעוני טיפוח”. נגביר מאמצים בכיוון זה. נפעל להדרכת מורים המלמדים במוסדות אלה ולחיבור ספרי-לימוד מתאימים וכן לשכלול מסלולי לימוד שיאפשרו לכיתות נחשלות להשיג את התכנית הממלכתית בדרך מותאמת להן.

תורחב שיטת יום-הלימודים הארוך, חודש הלימודים הנוסף ושיעורי העזר. כן תגש הממשלה להרחבת רשת גני חינם לבני שלוש וארבע ותיבחן באופן יסודי האפשרות לחקיקת חוק שיאריך לימודי-חובה חינם לשנתים נוספות. הכונה היא לבני חמש-עשרה – שש-עשרה שנה.

העלאת רמת החינוך היא הדרך העיקרית להגשמת מיזוג אמת של גלויות ולחיסול אי-שיויון בין בני עדות שונות ויוצאי גלויות שונות. בדורנו, החינוך הוא הקובע מקומו של האדם בבטחון, בכלכלה ובחיי הציבור. הוא מאפשר הידברות בין אנשים ומציאת מכנה משותף ביניהם, שהוא חזק יותר מהמוצא וכולו תלוי רק באדם עצמו ולא בירושת דורות.


 

עניני חקיקה    🔗

אציין כי הכנסת החמישית במושבה הנוכחי תעמוד בפני תכנית חקיקה ענפה וחשובה.

בשלבי הכנה בועדות השונות של הכנסת נמצאות הצעות בעלות חשיבות קונסטיטוציונית ועקרונית גדולה, כגון: “חוק יסוד נשיא המדינה”, “חוק הירושה”, “חוק סדר הדין הפלילי” ו“חוק לשון הרע”.

מספר הצעות-חוק נוספות נמצאות בשלבי הכנה בממשלה ויוגשו, אני מקוה, לכנסת במושבה הנוכחי, והן: “חוק יסוד הממשלה”, “חוק ניירות-ערך (הנפקה ומסחר)”, שיסדיר את פעולות הבורסה ואת המסחר בניירות-ערך, “חוק העמותות “חוק המרשם”, “חוק רישוי עסקים” והצעות תיקונים ל”חוק שירות המדינה (גימלאות)" ול“פקודת ביטוח כלי רכב מנועי (סיכוני צד שלישי)”.

בעת ובעונה אחת נמשכת התקדמות שיטתית בהגשמת תכניתה של הממשלה להחלפת החוקים העותומנים והמנדטורים בחוקים ישראלים. התכנית כוללת בין השאר את החוק האזרחי (מג’לה), דיני קרקעות ופקודת החוק הפלילי פרקים פרקים.





 

עניני הערבים והדרוזים    🔗

בעסקי בבעיות פנים ברצוני לייחד את הדיבור על כמה ענינים הנוגעים לאזרחים הערבים והדרוזים במדינה. בעיות אלה מעסיקות את משרדי הממשלה ומהן נמצאות בדיון בועדות שונות של הכנסת. אגע היום רק באחדוֹת מהן:

א. פיצויים. – מאז החלה פעולת תשלום הפיצויים בשנת 1954, לפי חוק נכסי נפקדים וחוק רכישת מקרקעין, חיסלה הממשלה תביעותיהם של כ-9,600 אזרחים מקרב האוכלוסיה הערבית. שולמו כ-14 מיליון לירות וכן הועברו לבעלותם של התובעים 37,000 דונם ברחבי הארץ. כ-2,500 תביעות נוספות נמצאות בטיפול.

ברצוננו להסדיר סופית את בעיית הפיצויים. הממשלה מוכנה לקבוע מועד סופי להגשת התביעות ולהעמיד לרשות פעולה זו את התקציב והקרקע הדרושים לכך.

ב. תכנון הבניה באזורים הערביים. – השגשוג הכלכלי במדינה ניכר בסקטור הערבי כבסקטור היהודי. בדרך הטבע גרם הדבר גם להרחבת הבניה בפרברי הכפרים הערביים. המצב הכלכלי השפיר מאפשר בניית בתים חדשים ההולכים ומוקמים בכפרים ובעיירות הערביות. לצערנו אין הבונים מקפידים תמיד על תכנון ועל כללי מיתאר. והדבר לא ייתכן.

אמנם רק חלק מהישובים הערביים והדרוזיים זכה לתכנית מיתאר, והעדר תכניות מקשה על קבלת רשיונות. אנו מחפשים דרכים להחיש את הפעולות האדמיניסטרטיביות לרישוי בניה ולהקל על קבלת רשיונות. מן הראוי ומן הדין הוא שאזרחים שומרי חוק וסדר יבינו כי שמירה על חוקי הבניה היא קודם כל לטובתם הם ולטובת כפריהם. תכנון יעיל מאפשר אספקת השירותים הדרושים לכפר ביעילות ובתנאים חסכוניים.

בניה בלתי-חוקית על אדמת המדינה, בשמוּרוֹת-יער ובשטחים שנועדו למטרות ציבור שונות – כל אלה לא ייתכנו ולא ייסבלו: דין אחד לרמת-גן ולחיפה, לכפר-סבא ולטירה, לטייבה ולשפרעם.

ג. משכילים ערביים. – מספר הזוכים בהשכלה תיכונית וגבוהה מקרב האוכלוסיה הערבית והדרוזית נמצא בגידול מתמיד. בשנת 1953 סיימו 15 תלמידים לימודיהם בבתי-ספר תיכוניים ואילו בשנת 1963 עלה מספרם ל-189.

כדי לעזור לסטודנטים מחוסרי אמצעים בשנות לימודיהם האחרונות וכדי לעודד הכשרתם המקצועית של בוגרי בתי-ספר תיכוניים, תוקם קרן כספית ציבורית מיוחדת להלואות. הקרן תנוהל בשיתוף עם הסתדרות הסטודנטים ותעמוד לרשות הנזקקים לה מקרב הסטודנטים – יהודים, ערבים ודרוזים, כדי לאפשר להם לסיים את חוק לימודיהם.

ד. פיתוח הכפר הערבי והדרוזי. – הממשלה התוותה תכנית-חוֹמש לפיתוח האיזור הערבי אשר בביצועה הוחל לפני כשנה וכן השלימה סקר של הכפרים הערביים והדרוזיים אשר יסייע בעבודת הפיתוח החקלאי. במסגרת תכנית-החוֹמש זכו מספר רב של ישובים ערביים לכבישים, אספקת מים, חשמל ושירותי בריאות ומפעלי שיכון. בקרוב תובא לדיון ולאישור המוסדות המוסמכים תכנית להגדלת שטחי השלחין בכפרים בכ-30 אלף דונם ושטחי המטעים – בכ-10 אלפים דונם.

זה עתה הושלם השלב הראשון של התכנית להספקת מי שתיה וחצר לכפרים הערביים. עד סוף השנה הנוכחית יסופקו מים במסגרת תכנית זו לעשרה כפרים נוספים באיזור הגליל. ובזאת נגיע לכך שלשבעים אחוזים של הכפרים הערביים תהיה הספקה סדירה של מי שתיה וחצר, דהיינו ל-72 מתוך 104 כפרים, ובחלק ניכר מכפרים אלה גם מי השקאה.

בעקבות פעולות הפיתוח שנעשה מאז קום המדינה, גדלו בכפרים הערביים שטחי ההשקיה פי ארבעה, שטחי גידולי השדה – פי שלושה, שטחי-הירקות פי שבעה, ייצור החלב פי שלושה, בשר בקר פי שמונה, ובשר צאן – פי תשעה לערך. התקדמות ניכרת חלה גם בתחום הארגוני. נציגי החקלאים הערבים והדרוזים שולבו במועצות הייצור והשיווּק העוסקות בתוצרתם. הוקמה מועצה לייצור ולשיווּק טבק בראשות נציגי המגדלים הערבים והדרוזים. כן תוקם בקרוב מועצה לייצור ושיווק זיתים, בה יהיה רוב לנציגי המגדלים הערבים.

לפני כשנה הוקם בנצרת מרכז ארצי לחקלאות הערבית. משרד זה מטפל בכל השאלות הקשורות בקידום ופיתוח החקלאות בכפר הערבי. עם הקמת מרכז זה שולש מספר המדריכים המיוחדים לכפרי הערבים והדרוזים והוחל בארגון קואופרטיב של שיווק התוצרת החקלאית.

ה. הממשל הצבאי. – בקוי היסוד של הממשלה נאמר: “אמצעי הבטחון באזורי הגבולות מחויבי המציאות, עקב סירובן של המדינות הערביות שכנות לעשות שלום עם ישראל, יצומצמו אך ורק לצרכי בטחון ממשיים וחיוניים ולא יפגעו ללא צורך והכרח בחופש התנועה של תושבי הגבולות”.

האזורים הקרויים “איזור ממשל צבאי” נבדלים כיום משאר חלקי הארץ מבחינת מעמדם המשפטי או מבחינת פעולות גורמי הממשלה האזרחיים. על אזורים אלה מונו אמנם וממונים מפקדים צבאיים, בתוקף תקנות ההגנה, אולם גם על שאר חלקי הארץ מונו וממונים מפקדים כאלה. זה שנים שהמפקדים הצבאיים באזורים הללו אינם מטפלים בענינים הנוגעים לבעיות האזרחים אלא בבעיות בטחוניות בלבד. כדי להסיר ספק, רצוני להבהיר שהמפקדים הצבאיים באזורי הממשל הצבאי אינם פועלים במסגרת עצמאית, אלא נתונים לפיקודם ולפיקוחם המלאים של גורמי הפיקוד הצבאי לדרגותיו ולשלביו. מה שמייחד את האזורים הללו משאר חלקי הארץ זוהי בעיקר סגירתם, החלקית או המלאה, לתנועה חפשית מתוכם או לתוכם, וזאת לצרכי פיקוח בטחוני. כיום זקוק כל תושב של האיזור לרשיון כדי לצאת מתוכו.

בעקבות בדיקה חוזרת ויסודית, כפי שאנו נוהגים לערוך מדי פעם, בכונתי להורות על הנהגת שינוי מרחיק לכת. עקב שינוי זה תשוחרר כל האוכלוסיה הערבית בגליל ובמשולש, פרט למספר קטן של ישובים השוכנים על הגבול ממש, מחובת רשיון-תנועה אישי.

מעתה רשאי כל תושב של אזורי הגליל והמשולש לצאת מתוכם ולחזור אליהם ללא צורך ברשיון אישי. תוגבל רק, במידת הצורך תנועתם של אזרחים שהם בבחינת “סיכון בטחוני” על-ידי צוי-הגבלה אישיים.

לדאבוני מחייבים יחסי האיבה ופעולות ההסתה כלפי ישראל בארצות ערב המשך קיומה של עין פקוחה במקומות רגישים מבחינה בטחונית. לא נוכל לבטל את עצם הפיקוח הצבאי כל עוד לא חלו שינויים במצב הבטחוני היסודי של ישראל.


 

מגיני שבת המחללים כבודה    🔗

לא אוכל לסיים הודעתי בכנסת בלי לנגוע בתופעה מצערת של נסיון אומלל הנעשה על-ידי קבוצה קטנה של תושבי ירושלים להשתמש באלימות של ידוּי אבנים בשבת בעוברים ושבים ברשות הרבים, של תקיפת שוטרים, פציעת אנשים וכדומה. הגנה על השבת על-ידי חילול כבודה, חילול כבוד ירושלים וחילול יסודות חופש המצפון ומניעת כל כפיה דתית הם כנועצים סכין באחדותנו הלאומית. אלימות גוררת אלימות, ושתיהן כאחת פסולות. הממשלה לא תתיר לאלה לכפות סדרים ברחובות ירושלים. הממשלה תחזק ותאמץ את המשטרה לעמוד על מטרתה להגן על החוק ולקיים את הסדר על כנו.

לא עת ריב אחים ומלחמת תרבות ודת לנו עכשיו. הימים הם ימי כינוס פזורי ישראל וקיבוץ הגלויות. מתקבצים ובאים אחים גולים מכל קצוי עולם. אהבת ישראל מצוה להקהות ולהסיר ככל האפשר מחיצות עדתיות ומריבות דתיות. לא באלה ניוָשע. על קיבוץ נידחי ישראל, ליכודם ואיחודם לעם אחד המקיים חופש מצפונו וחירותו – תפארתנו.

בעניני מצפוּן ודת עומדת החברה הישראלית על ברית של סובלנות הדדית שמצאה את ביטויה במגילת העצמאות, בה מבטיחה המדינה חופש דת ומצפון לכל אזרחיה. איש איש במצפונו יחיה במולדתו ובביתו. על רשות הרבים תשמור ותגן הממשלה. “כל שומר שבת כדת מחללו, שכרו הרבה מאד על פי פעלו”. אין הוא אפוטרופוס לאחרים.

בסיימי אביע תקותי, כי הכנסת תעמוד לימין הממשלה במילוי המשימות המוטלות עליה ובשמירת רוח החופש והאחדות.



  1. ראה להלן עמ' 267.  ↩