במיסדר חטיבת שריון, 24 בדצמבר 1963

מפקדים וחיילים,

הבוקר, בסיום תקופת־אימונים קשה ומפרכת, ראיתי אתכם בתרגיל, שבו הוכחתם תוך שעות מעטות כוחכם ומיציתם את העצמה הטמונה בכלים שהופקדו בידיכם. היה זה ביטוי מוחשי רב־רושם לכושר ולידע שהם נחלתכם ונחלת השריון בצה"ל. היתה זו עדות למסירות ולעמל שאתם, אנשי החטיבה הסדירים ואנשי המילואים, משקיעים בגיבוש כוחו של השריון; החיל אשר ינוע בראש כוחות היבשה, המהוה את כוח־המחץ שלהם.

נכחתי גם בתרגילים קודמים בשריון, ביקרתי ביחידותיכם וכל אשר ראיתי ושמעתי חיזק בי את ההכרה כי על השריון אפשר לסמוך ויש להרחיבו ולהאדירו. באותם הימים, כאשר רבים מכם טרם חלמו כי ישתייכו אי־פעם לחיל השריון, עסקנו, אנכי וחברים אחרים, באיסוף גרוטאות פלדה כדי לשריין את מכוניות ה“הגנה” וצה"ל בראשית צעדיו. עסקנו ברכישת הפלדה, בתכנון ההרכבה ובייעוץ הנדסי – כחובבים, לא היו לנו הנסיון והידע ואף לא הכלים לכך, אך עמד לנו ההכרח. בימים ההם לא העזתי לחלום כי אזכה לראות מחזה מרהיב־עין זה – הן כפי שראיתי הבוקר והן במיסדר זה, המבטא רק חלק מכוחו ומעצמתו של השריון שלנו כיום.

בימים אלה אנו עומדים לפני שני אירועים המטביעים חותמם על צה“ל: האחד – חילופי הרמטכ”לים, והשני קיצור השירות בצה“ל. המאורע הראשון נוגע לשני מפקדים בלבד, והשני נוגע לצה”ל כולו ולכולנו יחד. שני המאורעות מצביעים על התמדה והמשך, על נאמנות לערכים ועל בגרות ויכולת להסתגל לתנאים משתנים. אין בנין הצבא והתפתחותו בתקופתנו מפעלו של אדם אחד או של מפקד אחד. אך נעים לציין במעמד זה ובימים אלה, כשאנו נפרדים מהרמטכ“ל צבי צור (המכונה ברבים בלשון־חיבה צ’רה), כי בתקופת כהונתו זכינו לראות את השריון בהתפתחותו וברמתו זו. בשנים שבהן עמד רב־אלוף צור בראש צה”ל, צעד השריון צעד גדול קדימה בהתעצמותו: יחידות חדשות צוידו, הוקמו, התאמנו והשתלבו בחיל זה; נקלטו טנקים חדשים, אותם ראינו היום בפעולה; שופרו הטנקים שהיו בידינו והפכו לרכב־פלדה רב־עצמה־וכושר; חיל־השריון תפס מקום נכבד במסגרת כוחות היבשה ובמחשבת־הלחימה של צבאנו. והנה מתחלפים הרמטכ“לים, אך אני יודע ובטוח כי גם הרמטכ”ל הבא, יחד עם מפקדת השריון, ימשיכו בטיפוח וחישול זרוע זו של צה"ל.

המאורע השני הוא קיצור משך שירות החובה בצה"ל. בהודעתי בכנסת הדגשתי ואמרתי, שאין קיצור השירות מרמז על הרפיית המתח ההגנתי והכוננות הבטחונית. אמנם מדינות ערב, על אף הדיבורים הרמים על איחוּד, עדיין מסוכסכות ומפורדות ביניהן, אולם אל לנו לשכוח כי שנאת ישראל ואי־השלמה עם קיומנו באיזור – הן הדבר המאחד אותן. ההתעצמות הצבאית של מדינות ערב נמשכת, הנשק הזר מוסיף להגיע, הפיתוח הצבאי העצמי נמשך ומתרחב. כל זה מכוּוָן למטרה אחת – השמדת ישראל. תהיה אזננו קשובה להמולה זו של הכנות צבאיות בארצות ערב. עלינו לשים לב למהלך דיוניהם החשאיים. בעוד שאנו מצוּוים למצוא דרך להמתקת מי־ים – ממתיקים הם סוד כיצד להפריע למפעלי־הפיתוח שלנו וכיצד להפסיק עורקי חיינו. אם על רקע זה החלטנו לקצר את תקופת השירות הרי זה רק מתוך נימוקים חברתיים ומשקיים.

יחד עם הפניית מבטכם אל ההקלה שבקיצור השירות, הביטו אל העול הנוסף המוטל בכך עליכם ועל כולנו. קיצור משך השירות מטיל על כל זרועות צה"ל, על כל חייל ומפקד בשירות החובה, בצבא־הקבע ובמילואים, למַצות ולנצל כל שעה בשירותו ביתר יעילות, להפיק מלוא התועלת מכל תרגיל ומכל אימון. בדרך זו נבטיח כולנו כי קיצור השירות לא יפגע בכשרו וביכלתו של צבא־הגנה־לישראל.

לחטיבה הפרושה כאן עבר קרבי עשיר ורב־עלילות. היא הוקמה במלחמת הקוממיות, השתתפה במבצעי לטרון, כבשה את נצרת, במבצע “חירם” טיהרה את הגליל והגיעה לשיא יכלתה במבצע “קדש”, כאשר פרצה – בתנופה אדירה, באומץ־הלב של חייליה ובכושר מפקדיה – את ביצורי המצרים בסיני והגיעה למבואות תעלת סואץ ביום 3 בנובמבר 1956.

הזכות להשתייך לחטיבה זו ולהיות גאים עליה – תובעת ומחייבת! תהיה המסורת המפוארת של החטיבה נגד עיניכם. הגבירו כשרה ורמתה! יפאר המחר את האתמול!