א

אַבָּא הֵבִיא אִתּוֹ אוֹרֵחַ מִבֵּית-הַתְּפִלָּה, אוֹרֵחַ לְשַׁבָּת.

רָאָה יוֹסִיפוֹן הַקָּטָן אֶת הָאוֹרֵחַ וְהִנֵּה פָּנָיו שְׁזוּפִים עַד מְאֹד וְהוּא מְדַבֵּר עִבְרִית.

שָׁאַל יוֹסִיפוֹן אֶת אָבִיו בְּלַחַשׁ:

– מֵאַיִן הָאוֹרֵחַ בָּא?

– מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הוּא בָּא. יְרוּשַׁלְמִי הוּא.

אָז קָרָא יוֹסִיפוֹן: אַךְ עַתָּה אֲנִי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ

שְׁזוּפִים פָּנָיו וְלָמָּה הוּא מְדַבֵּר עִבְרִית – מֵאַרְצֵנוּ הוּא

בָּא!

ב

יָשְׁבוּ לַשֻּׁלְחָן וְאָכָלוּ. בֵּין לְגִימָה לִלְגִימָה אָמַר אַבָּא אֶל יוֹסִיפוֹן הַקָּטָן:

– אוּלַי תָּשִׁיר לָנוּ, יוֹסִיפוֹן, אֵיזֶה זֶמֶר מִזְּמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת?

עָנָה יוֹסִיפוֹן וְאָמַר:

– יְסַפֵּר לָנוּ הָאוֹרֵחַ מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל תְּחִלָּה.

קָרָא אַבָּא: צָדַקְתָּ, יוֹסִיפוֹן, אָמְנָם יְסַפֵּר לָנוּ הָאוֹרֵחַ מַשֶּׁהוּ מֵאֶרֶץ-אָבוֹת.

צָחַק הָאוֹרֵחַ, צָבַט אֶת יוֹסִיפוֹן צְבִיטָה קַלָּה בְּלֶחְיוֹ וְהִתְחִיל מְסַפֵּר נִפְלָאוֹת עַל אוֹדוֹת הָאָרֶץ.

יָשְׁבוּ כָּל בְּנֵי-הַבַּיִת וְאִתָּם יוֹסִיפוֹן

מַחֲרִישִׁים וּמַקְשִׁיבִים לְדִבְרֵי הָאוֹרֵחַ. לְבָּם הָלַם, הָלַם,

עֵינֵיהֶם רָחֲבוּ, רָחֲבוּ עַד מְאֹד.

– אַךְ זֹאת הִיא אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל! – קָרָא יוֹסִיפוֹן בְּרֶגֶשׁ וְקָם מֵעַל הַכִּסֵא.

ג

– לְאָן, יוֹסִיפוֹן, לְאָן? - שָׁאַל אוֹתוֹ אַבָּא.

– לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֵלֵךְ, רַגְלִי אֵלֵךְ.

צָחֲקָה אִמּוֹ וְאָמְרָה:

– הֵן לֹא תֵדַע אֶת הַדֶּרֶךְ!

יָדוֹעַ אֵדַע! – עָנָה יוֹסִיפוֹן. – בִּפְאַת מִזְרָח! שָׁם בַּמָּקוֹם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה, שָׁם הִיא אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

שָׂחֲקוּ כָּל בְּנֵי-הַבַּיִת, וְאוּלָם אַבָּא הִשְׁתִּיק אוֹתָם וְאָמַר:

– לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אַתָּה הוֹלֵךְ, וַאֲנַחְנוּ – אֶל הַיַּעַר הַקָּרוֹב. נֵלֵךְ יַחַד!

הִסְכִּים יוֹסִיפוֹן וְיָצְאוּ כֻּלָּם יַחַד.

ד

אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הָיְתָה רְחוֹקָה מִן הַבַּיִת, וְאוּלָם גַּם הַיַּעַר לֹא הָיָה קָרוֹב.

בָּאוּ אֶל הַיַּעַר. הָיוּ כֻּלָּם עֲיֵפִים, יָשְׁבוּ

מִתַּחַת הָעֵצִים לָנוּחַ. רָצָה יוֹסִיפוֹן לָלֶכֶת הָלְאָה, אַךְ אָבִיו

אָמַר לוֹ:

– אוּלַי תָּנוּחַ גַּם אַתָּה קְצָת וְאַחַר תֵּלֵךְ.

יָשָׁב יוֹסִיפון הַקָּטָן אִתָּם, הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ בְּחֵיק אִמּוֹ וְנִרְדַּם.

ה

הֵקִיץ יוֹסִיפוֹן וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ, בַּמִּטָּה.

קָפַץ מֵעַל מִטָּתוֹ, רָחַץ, הִתְלַבֵּשׁ וְנִכְנַס לַחֲדַר-הָאֹכֶל

וְהִנֵּה כָּל בְּנֵי-הַבַּיִת יוֹשְׁבִים לַשֻּׁלְחָן וְאוֹכְלִים אֲרֻחָה

שֶׁל בֹּקֶר, צָחֲקוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ:

– מֵאַיִן, יוֹסִיפון? מֵאַיִן?

עָנָה יוֹסִיפוֹן וְאָמַר: אִמְרוּ לִי שָׁלוֹם, מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֲנִי בָּא!

צָחַק אָבִיו וְאָמַר: הֵן בַּמִּטָּה הָיִיתָ, יָשַׁנְתָּ!

וַיַּעַן יוֹסִיפוֹן וַיֹּאמַר:

– אַף אָמְנָם יָשַׁנְתִּי, אַךְ גַּם חָלַמְתִּי,

וּבַחֲלוֹמִי – וַאֲנִי בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. רוֹצִים אַתֶּם וַאֲסַפֵּר

לָכֶם אֶת אֲשֶׁר רָאִיתִי וְאֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי.

– רוֹצִים אָנוּ! רוֹצִים אָנוּ! – קָרְאוּ כָּל

בְּנֵי-הַבַּיִת, וְגַם הָאוֹרֵחַ, זֶה שֶׁבָּא מִירוּשָׁלַיִם, אַף הוּא

רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ.

– וְיוֹסִיפוֹן הִתְחִיל מְסַפֵּר. וּרְאוּ אַף רְאוּ:

כָּל בְּנֵי הַבַּיִת הֶחֱרִישׁוּ וְהִקְשִׁיבוּ. לִבָּם הָלַם, הָלַם,

וְעֵינֵיהֶם רָחֲבוּ, רָחֲבוּ. וְכַאֲשֶׁר גָמַר קָרָא הָאוֹרֵחַ:

– בְּחַיֵּי רֹאשִׁי, זֶה הַיֶּלֶד כְּאִלּוּ

מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הוּא בָּא. אַחַת הִיא אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אִם בַּחֲלוֹם

וְאִם בֶּהָקִיץ.