א
הַסַּבְתָּא חָלְתָה. חָפֵץ אַבָּא לִקְרֹא לָרוֹפֵא, וְלא הִסְכִּימָה. קָרְאָה לוֹ לְמִטָּתָהּ וְאָמְרָה:
– שָׁמַעְתִּי שֶׁיְּהוּדִי בָּא מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, קִרְאוּ לוֹ, יָבוֹא הוּא אֵלַי, הוּא יְרַפְּאֵנִי.
קָרְאוּ לַיְּהוּדִי שֶׁבָּא מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. בָּא
הַיְּהוּדִי אֶל בֵּיתֵנוּ בָּעֶרֶב. אָז הָיוּ בְּבֵיתֵנוּ אָבִי, סָבִי
וּשְׁנֵי שְׁכֵנֵינוּ הַטּוֹבִים רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי משֶׁה, נִכְנַס
הַיְּהוּדִי, בִּקַּשְׁנוּ, מִמֶּנּוּ לְחַכּוֹת קְצָת עַד אֲשֶׁר תִּיקַץ
הַסַּבְתָּא הַחוֹלָה מִשְּנָתָהּ. צָחַק הַיְּהוּדִי מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל
וְאָמַר:
– לֹא לִי הִיא צְרִיכָה, כִּי אִם לַסְּגֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת, אֲשֶׁר הֵבֵאתִי אִתִּי מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.
אֲנַחְנוּ יָשַׁבְנוּ תְּמֵהִים, שׁוֹתְקִים, וְאוּלָם כָּל עַיִן שָׁאָלָה:
– מָה הֵן הַסְּגֻלּוֹת?..
ב
הוֹצִיא הַיְּהוּדִי שַׂק קָטֹן, הֵנִיעַ אוֹתוֹ בְּיָדוֹ – וְכִי מָה אַתֶּם סְבוּרִים יֵשׁ בְּשָׂק קָטֹן זֶה?
אֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ מַה יֵש בַּשַׂק, וְאוּלָם הֶחֱרַשְׁנוּ, הַיְּהוּדִי הֶחֱרִישׁ אַף הוּא רֶגַע וְקָרָא:
– מְעַט עָפָר מֵעַל קִבְרָהּ שֶׁל רָחֵל אִמֵּנוּ!
אַךְ הוֹצִיא הַיְּהוּדִי אֶת הַדְּבָרִים מִפִּיו,
וְעֵינֵינוּ רָחֲבוּ וְגָדְלוּ. אָז פָּתַח הַיְּהוּדִי אֶת יַלְקוּטוֹ,
הוֹצִיא מִשָּׁם קֻפְסַת-בְּשָׂמִים יָפָה לְהַבְדָּלָה, סִדּוּר הָדוּר,
וְעַל הַסִּדּוּר וְעַל הַקֻּפְסָה הָיָה כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת מַמָּשׁ:
יְרוּשָׁלָיִם. הִבַּטְנוּ, הִבַּטְנוּ, וְעֵינֵינוּ לֹא שָׂבְעוּ
מֵרְאוֹת.
ג
בְּרֶגַע זֶה אָמַר הַסָּבָא:
– כִּמְדֻמַּנִי, שֶׁהַזְּקֵנָה שֶׁלִּי הֵקִיצָה. אוּלַי תָּסוּר, יְהוּדִי טוֹב, אֶל חֶדְרָהּ.
עָנָה הַיְּהוּדִי:
– הֵן אָמַרְתִּי לָכֶם: לֹא לִי הִיא צְרִיכָה, אֶלָּא
לִסְגֻלּוֹתַי הַטּוֹבוֹת, שֶׁהֵבֵאתִי מִן הָאָרֶץ. מְעַט מִן הֶעָפָר
קְחוּ וְשִׂימוּ לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ, בְּסִדּוּר זֶה תִּתְפַּלֵּל,
מִקֻּפְסַת הַבְּשָמִים הַזֹּאת תָּרִיחַ וְתָקוּם מֵחָלְיָהּ.
כָּךְ אָמַר – וְכָךְ עָשׂוּ.
הַסַּבְתָּא קָמָה אַחֲרֵי שָׁבוּעַ מֵחָלְיָהּ. הָרוֹפֵא הָיָה אֶצְלָהּ רַק פַּעֲמָיִם, וְאוּלָם הַסַּבְתָּא אוֹמֶרֶת:
– לֹא הָרוֹפֵא וְלֹא הָרְפוּאוֹת – סְגֻלּוֹתֶיהָ שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הֵן הֶחְלִימוּנִי.