סוֹחֵר גָּדוֹל הָיָה רַבִּי זָרַח-שׁוֹמֵר-שַׁבָּת. שְׁמוֹ הָיָה רַק רַבִּי זָרַח, וְאוּלָם תָּמִיד כְּשֶׁקָרְאוּ לוֹ בִּשְׁמוֹ הוֹסִיפוּ לוֹ גַם “שׁוֹמֵר-שַׁבָּת”. מַדּוּעַ הוֹסִיפוּ לוֹ עוֹד שֵם עַל שְׁמוֹ רַבִּי זָרַח? יַעַן כִּי שָׁמַר רַבִּי זָרַח תָּמִיד אֶת הַשַּׁבָּת.

אָהוֹב אָהַב הסּוֹחֵר רַבִּי זָרַח אֶת הַשַּׁבָּת בִּמְאֹד מְאֹד. וְסוֹחֵר גָּדוֹל הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה, וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה עֲסָקִים הָיוּ לוֹ.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיָה הוֹלֵךְ שַׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, הוֹלֵךְ אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וְחוֹשֵׁב: אֶמְכֹּר אֶת הַיַעַר בְּכֶסֶף, מִן הַכֶּסֶף אֶתֵּן לְסוֹפֵר כִּי יִכְתֹּב תּוֹרָה חֲדָשָׁה. אָז תִּהְיֶה שִׂמְחָה בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת. הָעִבְרִים שְׁמֵחִים תָּמִיד כְּשֶׁמְּבִיאִים סֵפֶר-תּוֹרָה חָדָשׁ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הָלַךְ גַם כֵּן שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, הוֹלֵךְ אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה בְּחֶדְרוֹ, מְסַלְסֵל פְּאָתוֹ וְחוֹשֵׁב וְהוֹגֶה: אִם אֲנִי מוֹכֵר אֶת הַבַּיִת, וְנִמְצָא שֶׁהִשְׂתַּכַּרְתִּי כַּמָּה וְכַמָּה כֶּסֶף. מוּבָן מֵאֵלָיו, שֶׁחֵלֶק הָגוּן אֲחַלֵּק מִן הַסְּכוּם הַגָּדוֹל בֵּין בְּנֵי-עֲנִיִים.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיָה גַם כֵּן שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְהָיָה מַחֲלִיק בְּלֶכְתּוֹ אֶת זְקָנוֹ הָאָרֹךְ וְהַיָּפֶה: אִם אֲנִי נוֹסֵעַ הַיּוֹם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְאֶקְנֶה לִי שָׁם שָׂדֶה גָדוֹל וְאֶזְרַע חִטִּים, אֶקְנֶה לִי כֶּרֶם עַל הַר הכַּרְמֶל, וְהָיוּ בּוֹצְרִים את הָעֲנָבִים בַּכֶּרֶם, יְבִיאוּם אֶל הַיֶקֶב וְסָחֲטוּ שָׁם, וְדָרְכוּ שָׁם מִן הָעֲנָבִים יַיִן טוֹב, וְאֶת הַיַּיִן יִצְקוּ אֶל הֶחָבִיּוֹת. אָז אֶשְׁלַח אֶת הַיַּיִן לְהַרְבֵּה אֲרָצוֹת. שָׁם יִמָּכֵר הַיַּיִן בְּכֶסֶף מָלֵא, מִן הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אֶשְׂתַּכֵּר אֶתֵּן לִדְבָרִים שֶׁבִּצְדָקָה, וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה בַּקְבּוּקִים מְלֵאִים יַיִן אֶשְׁלַח לְבָתֵּי-חוֹלִים, בְּעַד הַחוֹלִים הַצְּרִיכִים לְיָיִן.

בַּיוֹם הָרְבִיעִי נָסַע רַבִּי זָרַח, כִּי הָיָה לוֹ עֵסֶק בְּעִיר אַחֶרֶת; בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי נָסַע שׁוּב וְלֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי לַחְשֹׁב הַרְבֵּה. בַּיּוֹם הַשִּׁשִׁי חָשַׁב אַךְ מְעַט בְּעִנְיָנֵי מִסְחָר, כִּי יוֹם הַשִּׁשִּׁי – יוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הוּא.

בַּיּוֹם הַשְּׁשִּׁי לִפְנוֹת עֶרֶב הָיָה מִתְבּוֹנֵן אֶל הַמְּנוֹרָה אִם הִיא נְקִיָּה וּמוּכָנָה לְנֵרוֹת. אַחַר כָּךְ רָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ, עָשָׂה זְקָנוֹ וּשְׁפָמוֹ,סִלְסֵל פְּאָתוֹ, הִפְשִׁיט אֶת בִּגְדֵי הַחוֹל וְלָבַשׁ בִּגְדֵי-שַׁבַּתּוֹ. יָפֶה הָיָה רַבִּי זָרַח גַּם בִּימֵי חוֹל, וְאוּלָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת, בְּלֶכְתּוֹ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לְקַבֵּל אֶת הַשַׁבָּת, הָיוּ פָּנָיו אֲחֵרִים, אֲחֵרִים לְגַמְרֵי, אוֹתוֹ הַמֵּצַח, וְאוֹתָן הָעֵינַיִם – וְאוּלָם הַשְּׁכִינָה הָיְתָה שְׁרוּיָה עֲלֵיהֶם. וְהַשְּׁכִינָה אֵינָהּ שְׁרוּיָה עַל פְּנֵי רַבִּי זָרַח אֶלָּא בַּשַּׁבָּת. אַיָּן הֵן מַחְשְׁבוֹתָיו אוֹדוֹת הַמִּסְחָר? – גָּזוּ, חָלְפוּ – וְאֵינָן! עַכְשָׁו רַבִּי זָרַח אֵינוֹ סוֹחֵר וְאֵינוֹ מוֹכֵר, רַק בֶּן-מֶלֶךְ, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, כְּלוֹמַר: אֱלֹהִים הוּא אָבִיו, וְשַׁבָּת הַמַּלְכָּה – אִמּוֹ, וְעִסְקוֹ – הַתּוֹרָה.

פַּעַם אַחַת הָלַךְ רַבִּי זָרַח בַּדֶּרֶךְ. נָסַע הַסּוֹחֵר אֶל עִיר אַחַת. הָעִיר הָיְתָה רְחוֹקָה, רְחוֹקָה מְאֹד: דֶּרֶךְ הָרִים וּבְקָעוֹת וְדֶרֶךְ מִדְבָּר גָּדוֹל. וּמָה אַתֶּם סְבוּרִים, חֲבִיבַי, לְבַדּוֹ נָסַע? לֹא! דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר לֹא יַעֲבֹר אָדָם אֶחָד בְּעַצְמוֹ. בַּמִּדְבָּר עוֹבְרִים בֶּהָמוֹן. הֲלֹא הַמִּדְבָּר הוּא מְקוֹם אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים, נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, וְכָל מִינִי חַיּוֹת רָעוֹת. לֹא הָלַךְ גַּם רַבִּי זָרַח לְבַדּוֹ דֶרֶךְ הַמִּדְבָּר, אֶלָּא נִסְפַּח אֶל אֹרְחָה. מַה זֹּאת אֹרְחָה? – חֲבוּרָה גְדוֹלָה, אֲנָשִׁים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ לַחֲבוּרָה, הֵם וּגְמַלֵּיהֶם, וְעוֹבְרִים בַּמִּדְבָּר בְּיַחַד.

גַּם הָאֲנָשִׁים וְגַם הַסְּחוֹרָה עֲמוּסִים עַל הַגְּמַלִּים. מַדּוּעַ דַּוְקָא עַל גְּמַלִּים? מַדּוּעַ לֹא יִקְּחוּ אִתָּם הָאֲנָשִׁים סוּסִים וַחֲמוֹרִים? הֵן גַּם עַל הַסּוּסִים וְעַל הַחֲמוֹרִים אֶפְשָׁר לְהַעֲמִיס מַשָּׂא לַעֲיֵפָה? אָמְנָם גַּם הַסּוּסִים וְהַחֲמוֹרִים הֵם בְּהֵמָה אֲשֶׁר אָנוּ מוֹצְאִים בָּהּ תּוֹעֶלֶת, וְאוּלָם לֹא בַּמִּדְבָּר. הַסּוּס וְכֵן כָּל הַבְּהֵמָה שׁוֹתָה הַרְבֵּה אַחַר עֲבוֹדָה מְיַגַּעַת, וּמִשּׁוּם זֶה לֹא טוֹב לָקַחַת אוֹתוֹ אֶל הַמִּדְבָּר, כִּי מֵאַיִן יִמָּצֵא לוֹ בַּמִּדְבָּר מַיִם? עַל פִּי רֹב אֵין בַּמִּדְבָּר מַיִם. לֹא כֵן הַגָּמָל. הוּא עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכּוֹ וְחַי גַם בְּלִי מַיִם מֶשֶׁךְ יָמִים אֲחָדִים זֶה אַחַר זֶה.

לֹא הֱיִיתֶם עוֹד בַּמִּדְבָּר וְלָכֵן לֹא תֵדְעוּ אוֹתוֹ: הַמִּדְבָּר הוּא כִּבְרַת אֶרֶץ גְּדוֹלָה, יְבֵשָׁה, צְחִיחָה, שֶׁאֵין בָּהּ מַיִם, אֵין בָּהּ שָׂדֶה, אֵין בָּהּ אִילָן, אֵין צֶמַח, אֵין כָּל פְּרִי וְאֵין כְּלוּם. רַק חוֹל, חוֹל וְחוֹל. הַאִם לֹא שְׁמַעְתֶּם עַל דְּבַר חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר? עָבְרָה הָאֹרְחָה, עָבַר אִתָּהּ גַּם רַבִּי זָרַח. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר. וכָל הַיּוֹם עָשׂוּ אֶת דַּרְכָּם, דֶּרֶךְ הַחוֹלוֹת. נָטָה הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַעֲרֹב, עָלָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל הַיּוֹם הַשֵּׁנִי, בָּא אַחֲרָיו הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְהַמִּדְבָּר עוֹד לֹא כָלָה. גַּם הַיּוֹם הָרְבִיעִי עָבַר עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר.

וְהַמִּדְבָּר לֹא תַם, לֹא תַם עוֹד. גַּם בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי וְגַם בַּשִּׁשִּׁי נָסְעוּ וְעוֹד הַמִּדְבָּר לִפְנֵיהֶם. בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי בָּעֶרֶב וְהַשֶּׁמֶשׁ יָרְדָה יָמָּה, אֲדֻמָּה שָׁקְעָה בֵּין הָרֵי חוֹל, וְרַבִּי זָרַח הֶאֱהִיל בְּכַף יָדוֹ עַל עֵינָיו, הִתְבּוֹנֵן מֵרָחוֹק בְּאֵשׁ הַמַּעֲרָב וְעָמַד מִלֶּכֶת. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי הָאֹרְחָה: “רַבִּי זָרַח, מַדּוּעַ עָמַדְתָּ?” עָנָה לָהֶם רַבִּי זָרַח:

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקָעָה,

הַשַּׁבָּת כְּבָר בָּאָה.

אֶת דַּרְכִּי לֹא אֶעֱשֶׂה,

בַּשַּׁבָּת לֹא אֶסַּע!

אַנְשֵׁי הָאֹרְחָה עַרְבִיאִים הָיוּ – לֹא הָיוּ עִבְרִים; לוּ הָיוּ עִבְרִים לֹא הָיוּ שׁוֹאֲלִים וְלֹא הָיוּ מִתְפַּלְּאִים עַל רַבִּי זָרַח. הָעִבְרִים יוֹדְעִים, כִּי אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת נָתַן לָנוּ ה' לִמְנוּחָה. וְאוּלָם הָעַרְבִיאִים מַה לָּהֶם וּלְיוֹם הַשַׁבָּת כִּי יִשְׁמְרוּהוּ? עַרְבִיאִים הֵמָּה! וַיּוֹסִיפוּ וַיִּשְׁאֲלוּ אֶת רַבִּי זָרַח: “רַבִּי זָרַח, רַבִּי זָרַח, מַה תֹּאכַל אִם לְבַדְּךָ פֹּה תִּשָּׁאֵר בַּמָּקוֹם הַזֶּה? אֵיךְ תַּעֲשֶׂה אֶת שַׁבַּתְּךָ בַּמִּדְבָּר?” אָמַר לָהֶם רַבִּי זָרַח: “יֵשׁ אִתִּי בְּשַׁקִּי מְעַט יַיִן בַּבַּקְבּוּק, שְׁתֵּי חַלּוֹת וְדָג מָלוּחַ. אֲקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן, אֶבְצַע אֶת הַחַלּוֹת וְאֹכַל פַּת בְּדָג מָלוּחַ, זֶה יַסְפִּיק לִי בַּדֶּרֶךְ. בְּבֵיתִי אֲנִי מְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת בְּמַאֲכָלִים טוֹבִים וּבְמִגְדָּנוֹת, וְאוּלָם בַּמִּדְבָּר אֶסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לִי”. אָמְרוּ לוֹ הָעַרְבִיאִים: “רַבִּי זָרַח, רַבִּי זָרַח! וְהָאֲרָיוֹת, וְהַנְּמֵרִים, וְהַנְּחָשִׁים, וְהָעַקְרַבִּים? אֶת הַמִּדְבָּר הֵם מְמַלְּאִים, יָבוֹאוּ וְיִטְרְפוּךָ!” עָנָה לָהֶם רַבִּי זָרַח: “אָכֵן אֲנִי מְפַחֵד קְצָת, וְאוּלָם מִפְּנֵי חִלּוּל שַׁבָּת אֲנִי יָרֵא יוֹתֵר, וְלָכֵן אַחַת אָמַרְתִּי: בַּשַּׁבָּת לֹא אֶסַּע. אִם תִּשָּׁאֲרוּ אִתִּי פֹּה עַד יוֹם הַמָּחֳרָת בָּעֶרֶב וְאֶגְמָלְכֶם בְּכָל טוּב בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה, וְאִם אַיִן – לְכוּ לָכֶם, וְאָנֹכִי אֶשָּׁאֵר פֹּה לְבַדִּי”.

וַיִּשָּׁאֵר רַבִּי זָרַח בַּמִּדְבָּר, הוּא וּגְמַלּוֹ וְשָׂקּוֹ אֶצְלוֹ. הָלְכוּ לָהֶם הָעַרְבִיאִים, צִלְצְלוּ הַפַּעֲמוֹנִים עַל צַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם. צְלְצְלוּ, צִלְצְלוּ מֵרָחוֹק וְנָדָמּוּ. הִלְבִּינוּ תַּרְבּוּשֵׁיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם. הִלְבִּינוּ, הִלְבִּינוּ וְאָבְדוּ בַּמֶּרְחָק וְנֶעֶלְמוּ מִן הֶעָיִן. נִשְׁאַר רַבִּי זָרַח לְבַדּוֹ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַשָּׁמֵם הַהוּא. רָאָה גְמַלּוֹ שֶׁל רַבִּי זָרַח כִּי נָדַם צִלְצוּל אֶחָיו הַגְּמַלִּים וַיָּקָם מֵרִבְצוֹ וַיָּרָץ מַהֵר מַהֵר אַחֲרֵי כָּל הָאֹרְחָה. וַיְהִי רַבִּי זָרַח גַּלְמוּד, וְעָזוּב מִכֹּל, עָזוּב גַּם מִגְּמַלּוֹ, רַק הוּא וְרַק שַׂקּוֹ אִתּוֹ. וַיִּדֹּם עָלָיו הַמִּדְבָּר מִסָּבִיב.

הִבִּיט רַבִּי זָרַח אֶל שְׁעוֹנוֹ וְרָאָה, כִּי הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. קִבֵּל אֶת הַשַׁבָּת בְּנִגּוּנוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם בְּקַבְּלוֹ אֶת הַשַּׁבָּת. וְהֵד הַמִּדְבָּר עוֹנֶה לוֹ מִלָּה בְּמִלָּה. מִתְּחִלָּה נִבְהַל, אַחַר-כָּךְ שָׁקְטָה רוּחוֹ וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “גַּם הַמִּדְבָּר מִתְפַּלֵּל אִתִּי לַה' וּמְקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת כָּמוֹנִי”. אַחַר קַבָּלַת הַשַּׁבָּת קָרָא רַבִּי זָרַח לַמִּדְבָּר כֻּלּוֹ: “שַׁבְּתָא טָבָא!” וְהַמִּדְבָּר עָנָה לוֹ אַף הוּא: “שַׁבְּתָא טָבָא”! שַׁבְּתָא טָבָא!" אַחַר-כָּךְ קָם וְהָיָה מִתְהַלֵּךְ אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, יָדָיו שְׁלוּבוֹת לַאֲחוֹרָיו, וְשָׁר אֶת שִׁירַת לֵיל הַשַּׁבָּת:

“שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת!”…

וְהֵד הַמִּדְבָּר שׁוֹנֶה אַחֲרָיו אֶת שִׁירַת לֵיל הַשַׁבָּת בְּלִי טָעוּת, כְּאִלּוּ הַסִּדּוּר פָּתוּחַ לְפָנָיו וְהוּא קוֹרֵא אֶת הַדְּבָרִים מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר. עוֹד רַבִּי זָרַח עוֹשֶׂה כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה יָרַד הַלַּיְלָה. וְהַלַּיְלָה – לֵיל חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת.

מַה נּוֹרָא הוּא הַלַּיְלָה בִּישִׁימוֹן, בַּמִּדְבָּר. וַיְבַקֵּשׁ רַבִּי זָרַח: “ה' אֱלֹהִים, שְׁלַח לִי מְעַט אוֹרָה מִשָּׁמֶיךְ, כְּדֵי שֶׁאוּכַל למְזֹג אֶת הַיַּיִן אֶל הַכּוֹס וּלְקַדֵּשׁ עָלָיו!” וַיִּשְׁמַע ה' לְקוֹל רַבִּי זָרַח וַיִּשְׁלַח לוֹ אֶת הַיָּרֵחַ. וַיָּצָץ הַיָּרֵחַ הַחִוֵּר בְּשָׁפְרִיר הַשָּׁמַיִם וַיִּזְרַע אוֹר קַר אַךְ נָעִים עַל פְּנֵי חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר וְעַל רַבִּי זָרַח שׁוֹמֵר-שַׁבָּת הַיּוֹשֵׁב עַל שַׁקּוֹ עִם הַבַּקְבּוּק שֶׁבְּיָדוֹ, כְּשֶׁהוּא מוֹזֵג יַיִן לְקִדּוּשׁ אֶל הַכּוֹס אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה. וַיְקַדֵּשׁ רַבִּי זָרַח עַל הַיַּיִן, וְהַמִּדְבָּר מְקַדֵּשׁ אַף הוּא, וְאוּלַי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵאָז הֱיוֹת הַמִּדְבָּר לְמִדְבָּר.

“יוֹם הַשִּׁשִּׁי, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם”

פִּתְאֹם נִבְהַל רַבִּי זָרַח. לָמָּה נִבְהַל? רָגִיל הָיָה רַבִּי זָרַח לַעֲצָֹם אֶת עֵינָיו בְּקַדְּשׁוֹ עַל הַיַּיִן, וְגַם הַפַּעַם סֻגְּרוּ שְׁמוּרוֹת עֵינָיו לְרֶגַע, וְכַאֲשֶׁר הֵרִים אוֹתָן וַיַּרְא – וְהִנֵּה אַרְיֵה עוֹמֵד לְפָנָיו. אַרְיֵה כְּמוֹ שֶׁהוּא, אַרְיֵה וְרֹאשׁוֹ לְמַעְלָה, זָקוּף, גֵּאֶה. אַרְיֵה וְרַעְמָה לוֹ, וְעֵינֵי לַהַב לוֹ… וְאוּלָם רַבִּי זָרַח לֹא יַפְסִיק בְּאֶמְצַע, וְלוּ גַם יִקְפֹּץ עָלָיו הָאַרְיֵה, וְלוּ גַם יִתְקַע בּוֹ אֶת מַלְתְּעוֹתָיו. רַבִּי זָרַח עָצַם שׁוּב אֶת עֵינָיו, מְעַט מֵחֲמַת יִרְאַת שָׁמַיִם, וּמְעַט מֵחֲמַת יִרְאַת הָאַרְיֵה, וּשְׂפָתָיו נָעוֹת וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע:

“וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה”

פִּתְאֹם הִתְחַלְחַל רַבִּי זָרַח עוֹד יוֹתֵר. מִשּׁוּם מָה? אַךְ פָּקַח רַבִּי זָרַח אֶת עֵינָיו וַיַּרְא – וְהִנֵּה נָמֵר עוֹמֵד לְפָנָיו עַל-יַד הָאַרְיֵה. נָמֵר כְּמוֹ שֶׁהוּא, נָמֵר עִם חֲבַרְבּוּרוֹת יְהִירוֹת, בְּהִירוֹת וַחֲלַקְלָקּוֹת. וְאוּלָם הִתְאוֹשֵׁשׁ רַבִּי זָרַח וַיְקַדֵּשׁ הָלְאָה עַל הַיָּיִן:

“וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ”

הוּא עוֹדֶנּוּ מְקַדֵּשׁ וְהִנֵּה נָחָשׁ מִנַּחֲשֵׁי הַמִּדְבָּר הַגְּּדוֹלִים מִתְפַּתֵּל לְמוּלוֹ. וְאוּלָם גַּם הַפַּעַם הִרְגִּיעַ רַבִּי זָרַח אֶת רוּחוֹ וְלֹא הִפְסִיק בְּאֶמְצַע וַיִּקְרָא:

“כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה”

עוֹד טֶרֶם כִּלָּה לְקַדֵּשׁ וְדֹב אָיֹם וְנוֹרָא עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ, בְּשׁוּרָה אַחַת עִם הַחַיּוֹת הַקּוֹדְמוֹת הָעוֹמְדוֹת לְפָנָיו, אַךְ רַבִּי זָרַח הִשְׁקִיט אֶת רוּחוֹ וַיְבָרֶךְ הָלְאָה, וּבְקוֹל רָם דַּוְקָא:

“בָּרוּךְ אַתָּה ה' בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן”.

וַיַּעֲנוּ הָאַרְיֵה, הַנָּמֵר, הָדֹב וְגַם הַזְּאֵב וְהַלַּיִשׁ אֲשֶׁר בָּאוּ וְעָמְדוּ מְסָּבִיב לוֹ, וַיַעֲנוּ כֻלָם פֶּה אֶחָד:

“אָמֵן!”

וַיָּחֱרַד הַמִּדְבָּר וַיַּעַן הַהֵד לְמֵרָחוֹק אַף הוּא בְּאַלְפֵי קולות:

“אָמֵן! אָמֵן!”

אָז יִתֵּן רַבִּי זָרַח לְכָל אֶחָד מֵהֶם לְגִימָה מִכּוֹסוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹד הָיָה יָרֵא וְחוֹשֵׁשׁ קְצָת. בְּכָל זֹאת הִגִּישׁ אֶת הַכּוֹס לָאַרְיֵה שֶׁיִּטְעַם מִן הַיַּיִּן, הִגִּישָׁהּ אֶל הַנָּמֵר, וְאֶל הַנָּחָשׁ, וְאֶל הַדָֹּב וְאֶל הַזְּאֵב וְלִשְׁאָר הַחַיּוֹת וְכֻלָּן טָעֲמוּ מִן הַיַּיִן, כִּי מִצְוָה הִיא לִטְעֹם מִיֵּין-קִדּוּשׁ.

רַק הַנָּחָשׁ בִּקֵשׁ אֶת רַבִּי זָרַח שֶׁיִּתֵּן מְעַט עָפָר אֶל כּוֹס הַיַּיִן וְאָז יִמְתַּק לוֹ הַיַּיִן יוֹתֵר, מִשּׁוּם שֶׁקִּלְּלוֹ אֱלֹהִים בְּהַשִּׁיאוֹ אֶת חַוָּה לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת, וְלָכֵן בִּקֵּשׁ אֶת רַבִּי זָרַח שֶׁיִּמְהַל אֶת יֵינוֹ בְּעָפָר. אַךְ הָאַרְיֵה נָתַן עָלָיו בְּקוֹלוֹ – וְחָדָל. וַיּוֹצֵא רַבִּי זָרַח אַחַר-כָּךְ אֶת הַחַלָּה מִשַּׂקוֹ. פָּרַס מִמֶּנָּה פְּרוּסַת “הַמּוֹצִיא” וּנְתָנָהּ לָאַרְיֵה, שְׁנִיָּה – לַנָּמֵר וְכֵן שְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית לְיֶתֶר הַחַיּוֹת. אַחַר שֶׁאָכַל רַבִּי זָרַח בֵּרַךְ עַל הַמָּזוֹן שֶׁנָּתַן לוֹ ה' בַּמִּדְבָּר. בֵּרַךְ וּמִן הַצַּד הִתְבּוֹנֵן אֶל הַחַיּוֹת הַנּוֹרָאוֹת הָעוֹטְרוֹת אוֹתוֹ וְסוֹגְרוֹת עָלָיו הַמִּדְבָּר.

לְאַחַר שֶׁבֵּרַךְ אָמַר: “יֵשׁ שַׁבָּת – שֶׁזֶּה יוֹם, יוֹם הַשְּׁבִיעִי. וְיֵשׁ שַׁבָּ”ת - רָאשֵי תֵּבוֹת. מָה הֵם רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל שַׁבָּת? אֵלֶּה הֵם: שַׁבָּ“ת – הֲרֵי הֵם שִׁי”ן, בֵּי“ת וְתָי”ו. הַשִּׁין – פֵּרוּשָׁהּ שֵׁנָה, הַבּ' – פֵּרוּשָׁהּ בַּשַׁבָּת, וְהַתּ' – אֵינָהּ אֶלָּא תַּעֲנוּג! וּבְכֵן: שֵׁנָה בַּשַּׁבָּת תַּעֲנוּג! וּבְכֵן – קָרָא רַבִּי זָרַח - סְלַחְנָה לִי, חַיּוֹתַי הַטּוֹבוֹת, אִם אֶשְׁכַּב עַתָּה בְּחֶבְרַתְכֶן וְאִישָׁן".

וּבְדַבְּרוֹ לָקַח אֶת מְעִילוֹ וַיִּשְׁטַח אוֹתוֹ עַל פְּנֵי הַחוֹל, וְאֶת הַשַּׂק שָׂם לִמְרַאֲשׁוֹתָיו לְהַנִּיחַ עָלָיו אֶת רֹאשׁוֹ. אָז יִקְרַב הָאַרְיֵה אֶל רַבִּי זָרַח וַיִּקְרָא לו: “לֹא עַל הָאָרֶץ תִּשְׁכַּב, כִּי אִם עָלַי תַּנִּיחַ אֶת רֹאשֶׁךָ, עוֹרִי רַךְ וְחַם עַל בְּשָׂרִי”. אָז יִקְרָא גַם הַנָּמֵר: “לֹא, כִּי עָלַי יַנִּיחַ רַבִּי זָרַח אֶת רֹאשׁוֹ”. אָז יְצַפְצֵף הַנָּחָשׁ מִן הָאָרֶץ: “עָלַי! עָלַי!” וְהַדֹּב, וְאַחֲרָיו יֶתֶר הַחַיּוֹת תִּקְרֶאנָה גַם הֵן: “עָלַי! רַק עָלַי יָנִיחַ רֹאשֹׁו!”

אָז יַהַס רַבִּי זָרַח אֶת קוֹלוֹת הַחַיּוֹת וַיִּקְרָא: “הָאַרְיֵה הִקְדִּישׁ לִי אֶת רַעְמָתוֹ תְּחִלָּה, וְעָלָיו אַנִּיחַ אֶת רֹאשִׁי הַלַּיְלָה” וַיַנַּח רַבִּי זָרַח את רֹאשׁוֹ עַל הָאַרְיֵה וַיִּישַׁן כָּל הַלַּיְלָה, וּשְׁנָתוֹ עָרְבָה לוֹ. עָמְדוּ הַחַיּוֹת הָרָעוֹת, כִּשְׁכְּשׁוּ בְּזַנְבוֹתֵיהֶן וְהִתְחִילוּ נוֹהֲמוֹת מִכַּעַס וּמִקִּנְאָה. אָז יִשְׁאַג עֲלֵיהֶן הָאַרְיֵה פַּעַם אַחַת וְלֹא יוֹסִיף:

– הַס! אַל תַּפְרִיעוּ אֶת רַבִּי זָרַח מִשְּׁנָתוֹ! הַחַיּוֹת נָסוּ כָּרֶגַע וְהִתְפַּזְּרוּ לְכָל עֶבְרֵי הַמִּדְבָּר. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר רַבִּי זָרַח, נִרְתַּע לְכַתְּחִלָּה מִמְּקוֹמוֹ, כִּי שָׁכַח בּוֹ בָּרֶגַע אֶת מְקוֹמוֹ וְאֶת הַכֹּל מִאֶתְמוֹל: “הוֹי! הוֹי! עַל הָאַרְיֵה יָשַׁנְתִּי!” לְאַחַר שֶׁהִתְאוֹשֵׁשׁ, הוֹצִיא טַלִּיתוֹ מִשַּׂקּוֹ, נִתְעַטֵּף בּוֹ, פָּתַח סִדּוּרוֹ וְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ אֲרֻכּוֹת-אֲרֻכּוֹת. עֵינוֹ הָאַחַת בַּסִּדּוּר וְעֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה אֶל הָאַרְיֵה, כִּי עוֹד הָיָה יָרֵא אוֹתוֹ. לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל וְאָכַל קְצָת, הוֹצִיא אֶת הַגְּמָרָא הַגְּדוֹלָה מִתּוֹךְ שַׂקּוֹ וְלָמַד בָּהּ כָּל הַיּוֹם. עֵינוֹ הָאַחַת בַּגְמָרָא וְעֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה אֶל הָאַרְיֵה, כִּי יָרֵא הָיָה. עָבַר עָלָיו יוֹם הַשַּׁבָּת בְּלִמּוּד הַגְּמָרָא. בָּא הָעֶרֶב. וַיִּקַּח רַבִּי זָרַח אֶת בַּקְבּוּק הַיַּיִן שֶׁהָיָה בְּשַׂקּוֹ וַיִּמְזֹג אֶת הַיַּיִן אֶל הַכּוֹס וְהִבְדִּיל עַל הַיַּיִן, הִבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. מַה קֹּדֶשׁ וּמַה חוֹל? יוֹם הַשַּׁבָּת הוא קֹדֶשׁ, וּשְׁאָר הַיָּמִים הֵם חוֹל וְלָכֵן מַבְדִּילִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וַיְהִי בְּגָמְרוֹ אֶת הַהַבְדָּלָה, וְהָאַרְיֵה שׁוֹאֵג לוֹ “אָמֵן!” עַד כִּי נֶחְרַד הַמִּדְבָּר כֻּלוֹ מֵהֵד הַשְּׁאָגָה.

וַיְהִי אַךְ כִּלָּה רַבִּי זָרַח לְהַבְדִּיל וּשְׁתוֹת רְבִיעִית הַכּוֹס, וַיִּתֵּן מִיֵּין הַהַבְדָּלָה גַּם לָאַרְיֵה. וְהָאַרְיֵה הִתְחִיל לְהִדָּחֵק לְבֵין רַגְלֵי רַבִּי זָרַח. רַבִּי זָרַח נָסוֹג לְאָחוֹר, וְהָאַרְיֵה מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ וְחוֹתֵר בְּרֹאשׁוֹ לְבֵין שְׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁל רַבִּי זָרַח. רַבִּי זָרַח מְאַמֵּץ אֶת בִּרְכָּיו זוֹ לְזוֹ, וְאוּלָם רַב כֹּחַ הָאַרְיֵה מִכֹּחוֹ שֶׁל רַבִּי זָרַח. נִפְשְׂקוּ רַגְלֵי רַבִּי זָרַח עַל כָּרְחָן, וְהָאַרְיֵה נִדְחַק בֵּינוֹתָן, נִדְחָק כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא אוֹתוֹ עַל גַּבּוֹ.

רַבִּי זָרַח נֶחֱרַד לְכַתְּחִלָּה עַד מְאֹד. חוֹשֵׁשׁ הָיָה שֶׁמָּא יַכֵּהוּ הָאַרְיֵה בַּכַּפְתּוֹר שֶׁבִּקְצֵה זְנָבוֹ, וְאוּלָם הָאַרְיֵה נִזְהַר וְלֹא נָגַע בְּרַבִּי זָרַח לְרָעָה. הֵרִים אוֹתוֹ וְרָץ אִתּוֹ מַהֵר-חִישׁ וּבִמְרוּצַת הַבָּזָק. תָּפַשׂ רַבִּי זָרַח בְּרַעְמָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל אַרְצָה. וְהָאַרְיֵה רָץ מַהֵר-מַהֵר עַד כִּי הִשִּׂיג אַחֲרֵי זְמַן מוּעָט אֶת הָאֹרְחָה. כְּשֶׁבָּא הָאַרְיֵה אֶל הָאֹרְחָה רָבַץ, וְרַבִּי זָרַח יָרַד מֵעַל גַּבּוֹ. הָאֹרְחָה עִם רַבִּי זָרַח נָסְעוּ לְדַרְכָּם הָלְאָה וְהָאַרְיֵה רָץ לוֹ לְדַרְכּוֹ הוּא אֶל הַמִּדְבָּר וְנֶעְלַם בְּחוֹלוֹתָיו.

כָּזֶה וְכָזֶה הָיָה רַבִּי זָרַח, וְכָזֶה וְכָזֶה קָרָה לוֹ בְּשָׁמְרוֹ אֶת הַשַּבָּת!