אמנם לפעמים מביאה הקיצוניות גם לתוצאות משמחות. השנה נתקבלו בחות סג’רה חמש עלמות בתור חרתות; חורשות הן בשוורים וממלאות את עבודתן באופן היותר טוב. החזיון הזה כשהוא לעצמו משמח מאוד מצד ההפתעה שיש בו. אולם אחרי ההתפעלות הראשונה בא ההגיון הקר ומעורר מחשבות אחרות כלל. “אין קפיצות בהיסטוריה” והכל נעשה רק בהתפתחות מודרגת. לו ראינו איפוא לפנינו שורות שלמות של פועלות, שהסתגלו לנהל כראוי משק בית איכר: להשגיח על גינות, לגדל בהמות ועופות וכדומה, ומביניהן גם כאלו שהוכשרו לחרוש ולזרוע – היינו רואים בזה קדמה טבעית, העלולה באמת לעורר בקרבנו תקוות מזהירות, שלאט־לאט יתהווה אצלנו אלימנט נשים חרוצות בהנהלת משק איכרי, אשר חסרונו מורגש כעת על כל צעד ושעל, עכשיו, מכיון שהדבר בא לנו בקפיצה פתאומית, מי יודע אם אין בזה גם מעט מאהבת הברק החיצוני, מההפתעה הגבורתית… ובכל זאת אחרי כל הספקות וההרהורים האלו, שלוחש על אזנך ההגיון הקר, הנך נמשך בחזקה אחרי קסם היופי השפוך על פני החזיון הזה, ולבך מתמלא שמחה וגאון לאומי, למראה גבורת הרוח של בני עמך, המנצח לפעמים את כל המכשולים ומחולל נפלאות ברצונו העז.