היו ימים בתולדות היישוב שלנו, בתקופת חובבי־ציון, ששאלת העבודה העברית לא תפסה מקום עיקרי בין שאלות היישוב; ואולם, כל מי שיחליט על־פי זה כי חובבי־ציון לא שמו לב אליה כלל אינו אלא טועה. גם הם התענינו מאוד בשאלה זו, ביחוד בעת הראשונה, ורק אחרי עבור איזו שנים, כשהוכרחו להתייאש מהתקוה לראות, מבין החלוצים הראשונים, איכרים עובדים בעצמם את אדמתם, החלו להרגיע את עצמם בתקוות על הדור הבא שייוולד פה בארץ־ישראל. המחנכים של הדור הצעיר – ככה חשבו חובבי־ציון – יהיו בתי־הספר הלאומיים שלנו, ואם האבות אכלו בוסר שיני בנים לא תקהינה. איזה מקום תפסה אצלם השאלה הזאת ועד היכן הגיעה התענינותם בה – אינו נוגע לעניננו; העיקר, שגם הם כמונו הרגישו כי לא מחנוונים וסוחרים – סוחרים בבד או בענבים, הכל אחת – תיושע יהודה, אלא מעובדי־אדמה ממש, ואולם, מאז עבר יותר ממחצית יובל שנים. הדור הצעיר שהתחנך בארץ־ישראל התפזר לכל ארבע כנפות הארץ לבקש “אבנטורה”. האבות, שבמשך הזמן הזדקנו בחומר וברוח, המשיכו את שיטתם כמקודם: משגיחים או גם לא משגיחים על עבודת זרים ומצפים לרחמי שמים או אנשים טובים שיוציאום מן המיצר. גם לאחר שתקוות הבנים לעלות לגדולה בארצות גלותם נכזבה והמה הוכרחו לשוב לארץ אבותיהם ולהחזיק שוב באת ובמחרשה, גם אז לא היתה תשובתם שלמה, לא החלו לעבוד בעצמם, אלא המשיכו בשיטת העבודה הנהוגה על־ידי אבותיהם: עבודה בפועלים זרים ברובה ובפועלים עברים במיעוטה.
מה הן הסיבות שגרמו לידי הכזבת תוחלתנו מהדור הצעיר?
כל אלה התולים את האשמה בבתי־הספר לא רק שהם טועים, אלא שהם גם חוטאים למורים אשר השקיעו חלבם ודמם, את כל מרצם וכוחותיהם הנפשיים, בכדי למלא את תפקידם כמחנכי הדור הצעיר במושבות. את תפקידם זה מילאו המורים באמונה, ועד כמה שאפשר למורים להשפיע על הילדים המתחנכים על־ידיהם השפיעו. ואם בכל זאת הגענו לידי תוצאות מעציבות כאלו, האשמה היא לא בבית־הספר, כי אם בגורמים מכריעים יותר מחוץ לבית־הספר.
שלושה גורמים משפיעים על הילד בהתפתחות תכונה מסויימת: א) ההורים ובני המשפחה; ב) בית־הספר; ג) הסביבה החברתית שאליה נכנס הילד עם התבגרותו. שני הגורמים: הראשון והאחרון הם תמיד המתנים את השפעת בית־הספר ובכוחם לפתחה, לחזקה או לבטלה לגמרי.
אם נתבונן בתולדות היישוב שלנו ניוכח, כי הגורמים הראשון והאחרון חסרו לגמרי בהתפתחות הדור הצעיר שנולד בארץ־ישראל. לאבות ואמהות חסרה האהבה אל השדה, החפץ והמרץ לעבוד ולא יכלו למסור לבניהם דבר שחסר להם עצמם. הסביבה החברתית של האמהות והאבות האלה ופקידי הברון, גם היא לא יכלה לנטוע בלבות הבנים חיבה יתרה לעבודת השדה. נשאר איפוא רק בית־הספר, שהשפעתו נבלעה בהשפעת בית הוריו בהיותו ילד ובהשפעת הסביבה בהתבגרותו ונמחקה כולה מעל לבו. כל זה ברא לנו דור צעיר בארץ־ישראל העומד ברגלו האחת בתוך הארץ ובשניה – מעבר לגבולותיה.
על החזיון הזה עמדו החלוצים האחרונים, שהחלו לבוא הנה לפני חמש, שש שנים. הם, בבואם אל הארץ, הרגישו תיכף את כל האי־נורמליות אשר בשיטת העבודה של היישוב והבינו, כי התפקיד העיקרי של החלוץ הוא: להסתגל לעבודת האדמה, ללמוד אותה ולהתרגל בה במידה כזו, שבמשך הזמן יתחיל גם לרחוש אהבה אליה – דבר שחסר לו עד כה על־פי חינוכו והרגליו. בכוח האידיאל של תחית עם ישראל בארץ־ישראל קיוה החלוץ לעשות את המהפכה הזו: להקים בארץ־ישראל דור צעיר של פועלים עובדי אדמה טבעיים הקשורים לאדמה בכל נימי נשמתם, כשם שקשור אליה כל פלח שנולד ונתחנך בסביבה חקלאית טבעית. הוא יכשיר את עצמו לתפקידו של אב עובד אדמה ויכניס את הרוח הזה גם לתוך הסביבה החברתית המקומית. השאיפה הזאת היא שהולידה את הסיסמה הידועה של עבודה יהודית, אשר הסתדרות “הפועל הצעיר” חרתה אותה על דגלה ואשר היא נלחמת בעדה זה כחמש שנים. יש להודות, שבמידה מסויימת עלה בידינו להשיג תוצאות ממשיות: יש כיום מספר מסויים של פועלים אידיאליים שהספיקו כבר להתסגל לעבודה ולאהוב אותה. ואם לא גדול המספר בכמותו, ואם איננו נמצא עוד בתכלית השלמות של פועל טבעי, אבל לעומת זאת גדול הוא באיכותו הרוחנית ועלה בידו לברוא במידה מסויימת רוח רצוי בסביבה החברתית המקומית. ואם אנו פוגשים עתה זעיר שם, זעיר שם צעירים מבני האיכרים שהחלו להסתגל לעבודה, הרי זה הודות להשפעת החלוצים הצעירים האלה. וגם השקפותיהם של אי־אלו אבות הושפעו במידה מסויימת, אם גם זעומה, מהרוח הזו.
ואולם, אם בנוגע לגברים ולסביבתם עשינו דבר מה והגענו לאי־אלו תוצאות חיוביות, הנה אשר לנשים ולסביבתן לא עשינו כמעט מאומה. כמובן שגם לא השגנו מאומה. החלק הזה של עמנו, שיש לו תפקיד כל כך חשוב בעניני התחיה, עזוב כולו לנפשו. עד עתה עוד לא עמדנו על האמת הפשוטה הזו, שבכדי שהאשה תהיה ראויה לתפקיד של איכרה או פועלת, דרושה מצידה הכשרה מוקדמת: רכישת נסיון וידיעה מספקת בגידול צמחים, טיפול בבהמות, בעופות וכדומה. ואם במשך חמש שנים התחבטנו בשאלות שונות בנוגע לפועלים וביקשנו אמצעים, שבעזרתם נוכל לפתח בארץ־ישראל פועל חקלאי בריא בגופו וברוחו, לא עשינו כזאת בנוגע לפועלות החקלאיות והסחנו לגמרי את דעתנו משאלה זו.
כשאנחנו מתבוננים באלימנט של העלמות שמהן מתמלאות השורות של האיכרות, הרי אנו מוצאים לפנינו מצב שכזה. בנות האיכרים, שעל־פי טבע מולדתן וחינוכן היו צריכות להיות האלימנט היותר מתאים לתפקיד של איכרות ופועלות חקלאיות, אלו העלמות גורלן אינו נבדל מזה של אחיהן, אלא שאלה האחרונים נדדו לפריז לבקש קריארות של רופאים ואינג’נרים והאחיות שלא יכלו לעשות כמעשי אחיהם ישבו והשתעממו בבתיהם וקיוו לחתנים שישובו מפריז מכותרים בדיפלומים.
אמנם, אחרי שגזו האילוזיות אצל אחיהן פרחו גם החלומות של האחיות והן החלו להשלים לאט־לאט גם עם גורל של אשת איכר; אבל כשם שאחיהן זכרו היטב את הגירסה דינקותא של השגחה על פועלים זרים העומדים מוכנים לפניהם, ככה לא שכחו גם האחיות במשרתות העומדות מוכנות לשרת לפניהן בבית אמותיהן. כשם שאמרנו לפני חמש, שש שנים בנוגע לבני האיכרים, כי אין לנו שום תקוה שמהם יתפתח אלימנט מוכשר לעבודת האדמה, הדברים האלה בעצמם צריכים להיאמר גם בנוגע לבנות האיכרים: אין לנו שום תקוה, שמהן יתפתח אלימנט מוכשר למלאות את השדרות של איכרות ופועלות ועלינו להתחיל לברוא תנאים להכשרת האלימנט של החלוצות הצעירות לתפקיד הנ"ל.
והמצב של החלוצות בא"י ראוי להתבוננות מיוחדת. אם נעיין בעבודותיה של חלוצה צעירה הנמצאת בארץ־ישראל זמן הגון, נמצא: צעירה נ. באה הנה לפני שלוש שנים, מחצית שנה עבדה כתופרת ביפו, מחצית שנה – כמבשלת במטבח של פועלים ובמושבה, חדשים אחדים קשרה סמוכות לאילנות במושבה פלונית, זמן־מה שימשה אחות רחמניה בבית־חולים, זמן־מה היתה הולכת לגן־הילדים להתחנך בעבודה זו וכן הלאה. במצב שכזה היכולים אנו לקוות, כי עלמה כזו תוכל אחרי נישואיה לאיכר או לפועל חקלאי להתאים לתפקידה של האדם האידיאלי שציירנו לפנינו?
אמת, קשה היה גם לפועלים החלוצים הגברים בעת הראשונה לרכוש להם עמדות של פועלים בין השורות המרובות של הפועלים הזרים, ועוד יותר קשה לפועלות; ובכל זאת עלה בידי ראשונים לרכוש להם מצב מסויים ועלה גם בידי שבלות בודדות מהחלוצות בחות סג’רה להגיע אפילו עד לידי קוריוז של חורשות בשדה ומובילות את התבואה. אינני נוטה להפריז בערך שישנו בתופעה קיצונית; אולם דיה היא העובדה הזו בכדי שנלמד ממנה, כי לו התעניינו בשאלת ההתפתחות של פועלות חקלאיות בהתאם לצורך הבריא והטבעי בלי שום הפרזות קיצוניות, היינו יכולים להעלות את השאלה הזו למדרגה הראויה לה על־פי ערכה. כשם שהגענו להכרת הנחיצות ביסוד אחוזת לימוד לפועלים חקלאים והספקנו לברוא לצורך זה את חות כנרת, ככה היינו מגיעים גם להכרת הנחיצות ביסוד מחלקה מיוחדת על־יד חות כנרת לפועלות חקלאיות, שתעסוקנה בעבודות המתאימות לתפקידן: מחלבה, גידול ירקות ועופות, טיפול בגידול בהמות ביתיות וכדומה מהדברים הדרושים במשק ביתי.
על פי הערותי במאמר הקודם על היתרון של ההכנסות הצדדיות האלו, שאינן עמוסות כל כך בעול מסי הממשלה, על פני ההכנסות מעבודת הפלחה, צריכות להתקבל תוצאות יותר טובות ממחלקה כזו בחווה מאשר משל מחלקת הפלחה, ואולם מניח אנוכי, כי מחוסר מנהלות מנוסות במקצוע זה תסבול גם מחלקה זו דיפיציט בשנים הראשונות, אך הדיפיציט לא יגדל בכל אופן מזה של מחלקת הפלחה שבה עובדים הגברים.
ופלא הדבר: הריני פה בארץ־ישראל כמעט חמש שנים, השתתפתי בהרבה אסיפות פועלים, ועל מה לא דובר באותן האסיפות? – על דברים שלא נולדו בעולם ועל דברים שנולדו נפלים; על היאוש שבתחיה ועל התחיה שביאוש – על הכל דובר שם, ואף פעם לא שמעתי, שתעלה על סדר היום של האסיפה גם שאלת הפועלת החקלאית או שאיזה נואם יגע בשאלה זו דרך אגב, והלא תמיד שואלים אנו – אם יוכל פועל חקלאי להתקיים מעבודתו? והשאלה מוסבה ביחוד על פועל בעל־משפחה, ובמצב כזה של פועל הרי יש עוד נפש אחת – האשה, שיש לה השפעה גדולה ולפעמים גם מכריעה בחיי הפועל – ומדוע אין היא מובאה בחשבון?
הרשיתי לעצמי להעלות את השאלה הזו על הפרק אולי יהיה זה דחיפה לעורר את תשומת לבן של הנשים, שתתענינה בה ותבקשנה לה פתרון. הקונסטיטוציה של הקונגרס הציוני נתנה שיווי זכויות גמור לגברים ולנשים, ועד עתה עוד לא ראינו כמעט שום השתתפות מצד החברות הציוניות שלנו בעבודת התחיה, והרי במקום שהרבה מה“לידות” ו“מיסות” משלנו נדחקות לתוך דלתים סגורות, לפרלמנט בלונדון, – היו יכולות חברותינו הציוניות להיכנס לדלתות פתוחות להשתתף בעבודת התחיה שלנו בא"י.
והנני לסכם את מסקנותי בשאלת הפועלת:
א) שום שיטה של התיישבות לא תוכל לבסס את מצבו של האיכר או הפועל כל עוד שיחסר לנו אלימנט פועלות ואיכרות המתאימות לתפקידן.
ב) כשם שנקטנו אמצעים לחנך פועלים חקלאים, כך צריכים אנו לנקוט אמצעים לחנך פועלות חקלאיות, ואחד מהאמצעים הראשונים הוא: ליסד על־יד החווה כנרת מחלקה לגידול בהמות, עופות וכו', שעלמות תוכלנה להתלמד שם ולהתרגל בעבודה זו.
תרע"א