לחנוכת בית החייל על שם יוסף ברץ, תל־אביב 6 במאי 1964

על שלושה דברים הבית הזה עומד: על שליחותו, על ההתנדבות ועל שמו של יוסף ברץ; ועל שלשתם יבורך.

על שליחותו – בזה, כמדומני, אין לי להוסיף הרבה על קודמי. היודעים באיזה מאמץ עולה לנו הדבר לשפר – ולוּ במשהו – את תנאי חייהם של חיילים במחנותיהם, ידעו להעריך עד מה חשוב זה “הבית שמחוץ לבית” לחייל בחופשה. והחשיבות היא כפולה: מצד אחד – עצם הנוחיות והשירותים; מצד שני – האפשרות הניתנת לחייל לבוא לכאן “כאל תוך שלו”.

על ההתנדבות – מדברים אנו בדרך כלל בהקשר של משימות גדולות: היאחזות בספָר, התישבות באזורי שממה ועזובה, משימות מיוחדות המחייבות מאמץ רב ומסירות־נפש גדולה. בא הבית הזה להצביע לנו על התנדבות בשטח אחר: על עמל יום־ביומו של אנשי הועד למען החייל, על גיוס אמצעים מכספי תרומות שונות, תוך פניית עורף לדרך ה“קלה” – והמקובלת – של תביעת תקציבים מהמדינה. עד שאנו באים להנחיל ערכי יהדות לתפוצות – שמא נלמד מהן מידה יהודית זו של נתבע ונענה לצרכי ציבור? לפעמים דומה שנשתכחה מאתנו תורה זו. לולא באו אנשי הועד למען החייל אלא ללמדנו זאת – ומצא לנו.

ואחרון אחרון חביב – על שמו של יוסף ברץ. מה, באמת, יכול אדם לומר על ידיד מנוער במעמד אנשים זרים רבים כל־כך? אבל יש שני דברים החורגים מן האישי; ראשית, אני מקוה, כי בתוך הבית הזה יימצא מספר טפסים מספיק של הספר הקטן “כפר על גדות הירדן”, כדי שידעו החיילים הצעירים שיבואו לכאן, מאין נמשכים שרשי הבית הזה. אל נשלה את עצמנו: יש דור צעיר – ואפילו לא־כל־כך צעיר – שכבר צריך לספר לו. ואולי מותר לקוות, כי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה; מתוך רצון ללמוד על האיש ילמדו את הדרך. ולא רק את הדרך שהלך בה, אלא גם בכלל איך הולך אדם – ומוליך את עמו – בדרך לא סלולה.

הדבר השני הוא עצם פעלו של ברץ למען החייל, במלחמת־העולם השניה ואחר־כך – ממלחמת הקוממיות ואילך. זוהי, באמת, פעילות ציבורית ממין מיוחד: כמעט שאין עמה שום פרסום, ולעומת זאת יש עמה – ובשפע – סיפוק של מעשה מועיל. כבר הזכרתי כאן את ענין ההתנדבות. מה שהייתי רוצה להוסיף עכשיו – קשור יותר דוקא בברץ. סירובו של חלוץ לנוח על זרי דפנה של חלוציותו; החיפוש המתמיד אחר נתיבים חדשים שבהם אפשר לעשות, בממש, את המתחייב מן המחשבה התנועתית.

משתי הבחינות הללו, אין לי אלא לברך: יהי חן המקום על יושביו. ידבק משהו מאורו מרוחו של ברץ בחיילים שיבואו בצל קורת ביתו. זאת הברכה להם, וזאת הברכה – לו.