לוגו
מִיכָאֵל וְעֵינָיו
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

א

זֶה לֹא הָיָה הַמַּלְאָךְ הַטּוֹב מִיכָאֵל, כִּי אִם יֶלֶד בֶּן שֵׁשׁ שָׁנִים. הַהֶבְדֵּל גָּדוֹל הוּא: הָאֶחָד הוּא מַלְאַךְ-אֱלֹהִים הַחַי בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וּמִתְרַפֵּק עַל הַשֶּׁמֶשׁ, וְהוּא הַשָּׁט וְעָף אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ: מִכּוֹכָב אֶל כּוֹכָב, וּמְנַמְנֵם בַּלַּיְלָה עַל הַיָּרֵחַ. וְהַשֵּׁנִי – הוּא יֶלֶד קָטָן הַחַי עַל הָאֲדָמָה בְּאַחַד הַכְּפָרִים.

אָמְנָם גָּדוֹל הוּא הַהֶבְדֵּל בֵּין מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וּבֵין הַיֶּלֶד מִיכָאֵל. וְאוּלָם יֵשׁ אֲשֶׁר רַבִּים טָעוּ וְחָשְׁבוּ אֶת הַיֶּלֶד לְמַלְאָךְ קָטָן שֶׁיָּרַד לְמַטָּה, לָגוּר פֹּה עֲלֵי אֲדָמוֹת, כִּי שְׁתֵּי עֵינַיִם יֵשׁ לוֹ לְמִיכָאֵל הַקָּטָן, וְהִנּוֹ הוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ בָּהֶן אֶת הַכֹּל. יָדוּעַ שֶׁכַּלְבֵי הַכְּפָרִים עַזֵּי-נֶפֶשׁ הֵם, נַבְחָנִים מֵאֵין כְּמוֹהֶם, וְגַם בְּאוֹתוֹ הַכְּפָר שֶׁבּוֹ גָר מִיכָאֵל אֵין כֶּלֶב שֶׁלֹּא יֶחֱרַץ לְשׁוֹנוֹ. וְאוּלָם דַּי לוֹ לְמִיכָאֵל לַהֲפֹךְ אֶת פָּנָיו אֶל הַכֶּלֶב וּלְהַבִּיט בּוֹ – וְהַכֶּלֶב רוֹבֵץ לְרַגְלָיו וּמְכַשְׁכֵּשׁ לוֹ בִּזְנָבוֹ. מִיכָאֵל הַקָּטָן, כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא וְרוֹצֶה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ קְצַת עַם הַיּוֹנִים הַמַּהְגּוֹת עַל הַגַּג, אֵינוֹ קוֹרֵא לָהֶן בְּפִיו, אֶלָּא נוֹתֵן בָּהֶן אֶת עֵינָיו – וַעֲדַת הַיּוֹנִים הַקַּלָּה דוֹאָה וְעוֹמֶדֶת עַל כְּתֵפָיו.

לְמִיכָאֵל יֵשׁ כְּבָר “רַבִּי”. כְּשֶׁלִּמְּדוֹ “אָלֶף-בֵּית” קָרָה מִקְרֶה שְׁטָּעָה מִיכָאֵל וְהֶחֱלִיף בֵּין ס וּבֵין ם וּבֵין ג-נ. גָּעַר בּוֹ רַבּוֹ.

אֵלֶּה הָאוֹתִיּוֹת דּוֹמוֹת הֵן זוֹ לְזוֹ. גַּם הָרַבִּי עַצְמוֹ, לוּ הָיָה מְעַיֵּן בַּסֵּפֶר כְּמִיכָאֵל, וַדַּאי שֶׁהָיָה טוֹעֶה וּמַחֲלִיף אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ אַף הוּא. אֶלָּא כָּל אָשְׁרוֹ שֶׁל רַבּוֹ הוּא זֶה שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן עֵינָיו בַּסֵּפֶר. בַּסֵּפֶר אֵין הַהֶבְדֵּל גָּדוֹל… הִנֵּה טָעָה מִיכָאֵל פַּעַם שֵׁנִית, וְרַבּוֹ גוֹעֵר בּוֹ עוֹד פַּעַם. וּכְשֶׁהוּא טוֹעֶה פַּעַם שְׁלִישִׁית, יֵשׁ אֲשֶׁר יָרִים עָלָיו אֶת יָדוֹ. אֶלָּא שֶׁבָּזֶה הָרֶגַע הֶעֱמִיד עָלָיו מִיכָאֵל אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו – וְיַד רַבּוֹ רָפְתָה, וְעוֹד נְשָׁקוֹ בְּמִצְחוֹ.


ב

פַּעַם בְּיוֹמָא דְפַגְרָא, קָם אֶחָד מִנַּעֲרֵי הַכַּפְרִיִּים וּשְׁמוֹ אִיבַן, וַאֲשֶׁר הַנְּעָרִים הָעִבְרִים שֶׁבַּכְּפָר קָרְאוּ לוֹ גָלְיַת, כִּי גָדוֹל הָיָה וְחָזָק עַד מְאֹד, קָם וְאָמַר אֶל הָעִבְרִים הַקְּטַנִּים: בּוֹאוּ נִלָּחֵם יַחַד.

וַיִּירְאוּ הַנְּעָרִים הָעִבְרִים לְהִלָּחֵם אִתּוֹ. וְכֹה אָמְרוּ בְּלִבָּם: – גָּלְיַת אָמְנָם יֶשְׁנוֹ כָּאן וְאוּלָם דָּוִד, דָּוִד זֶה אֲשֶׁר בַּתַּנַ"ךְ, אֵין אִתָּנוּ פֹּה. אָז הִפְשִׁיל אִיבַן אֶת שַׁרְווּלָיו וְאָמַר: הָבוּ לִי הֵנָּה נַעַר וְיִלָּחֵם בִּי, וְאִם אַיִן אַכֶּה אֶת כֻּלְכֶם! – וּבְדַבְּרוֹ הֵרִים עֲלֵיהֶם אֶת אֶגְרוֹפוֹ וַיָּנוּסוּ. הִפְנוּ יַלְדֵי הָעִבְרִים אֶת פְּנֵיהֶם מִפָּנָיו, רַק הָאֶחָד לֹא נָס. זֶה הָיָה מִיכָאֵל.

רָאָה אִיבַן שֶׁאֶחָד נִשְׁאַר עַל מְקוֹמוֹ, רָץ אֵלָיו בְּחֵמָה שְׁפוּכָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאוּלָם אַךְ קָרַב אֵלָיו וַיַּעֲמֹד, כִּי נָתַן בּוֹ מִיכָאֵל אֶת עֵינָיו, עָמַד רֶגַע בְּלִי נוֹעַ, אַחַר נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו, הָפַךְ אֶת פָּנָיו וַיֵּלֶךְ לוֹ.

וְאוּלָם רְאֵה זֶה פֶּלֶא! אִיבַן הוֹלֵךְ וּשְׁתֵּי עֵינָיו שֶׁל מִיכָאֵל רוֹדְפוֹת אַחֲרָיו. הוּא בָּא לְבֵיתוֹ – הָעֵינַיִם בָּאוֹת אִתּוֹ.

רָאָה אִיבַן אֶת אָבִיו, אֲשֶׁר גַּם שְׁמוֹ אִיבַן, וְהוּא יוֹשֵׁב עַל בַּקְבּוּק הַיָּיִן. קָרָא אִיבַן אֶל אִיבַן אָבִיו: אָנָּא, הַסְתִּירֵנִי, עֵינַיִם שְׁתַּיִם רוֹדְפוֹת אַחֲרַי! אָמַר לוֹ אָבִיו: עֲצֹם עֵינֶיךָ! עָצַם אִיבַן אֶת עֵינָיו וְאָמַר: אֶת עֵינַי עָצַמְתִּי וּשְׁתֵּי הָעֵינַיִם מְרַחֲפוֹת עוֹד לְנֶגְדִּי הִגִּישׁ אִיבַן הָאָב אֶת הַבַּקְבּוּק אֶל פִּי בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ: שְׁתֵה מִן הֶחָרִיף, הֶחָרִיף הַזֶּה וְשָׁב וְרָפָא לְךָ.

דף 3.png

שָׁתָה אִיבַן מִן הַבַּקְבּוּק, לָגַם אַחַת, לָגַם שְׁתַּיִם – נִתְבַּלְבְּלוּ חוּשָׁיו בְּקִרְבּוֹ וּשְׁתֵּי הָעֵינַיִם סָרוּ נָמוֹגוּ, לא הָיוּ עוֹד.

וְהָעִבְרִים הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר רָאוּ בִּמְנוּסַת גָּלְיַת, הוּא אִיבַן, סִפְּרוּ אֶת הַדָּבָר בְּיוֹם הַמָּחֳרָת לְרַבָּם. שָׁמַע הָרַב, קָרָא אֵלָיו אֶת מִיכָאֵל, הֶחֱלִיק לוֹ בְּלֶחְיוֹ וְאָמַר לוֹ: גִבּוֹר חַיִל אַתָּה, נִצַּחְתָּ אֶת אִיבַן בְּלִי שְׁפִיכַת דָּמִים. אַשְׁרֶיךָ!

וְהָרַבָּנִית אֲשֶׁר שָׁמְעָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עָנְתָה אֲמָרֶיהָ אַף הִיא: הִפְלִיא מִיכָאֵל לַעֲשׂוֹת מִדָּוִד. דָוִד הִכָּה אֶת גָּלְיַת בְּאֶבֶן, וּמִיכָאֵל הִכָּה אֶת אִיבַן בָּעֵינַיִם.


ג

וְאוּלָם הַמַּעֲשֶׂה בַּגַּזְלָן – זֶהוּ אַחַד הַפְּלָאִים הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְרַבִּים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אֶת מִיכָאֵל, וְלֹא רָאוּ אֶת עֵינָיו, אֵינָם מַאֲמִינִים בָּזֶה.

וְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, כָּךְ הָיָה: לְאָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל יֶשְׁנָם הַרְבֵּה שָׂדוֹת וְגַנִּים. מְבִיאִים לוֹ הַשָּׂדוֹת הַרְבֵּה בָּר וְהַגַּנִּים הַרְבֵּה פֵּרוֹת; מְעַט מִזֶּה אוֹכְלִים הֵם, וְהַשְּׁאָר בָּאִים אַנְשֵׁי הָעִיר וְלוֹקְחִים בְּכָסֶף.

וַיְהִי הַיּוֹם, יוֹם שֶׁלְּאַחַר הַקָּצִיר, כָּל הַגְּרָנוֹת וְהָאֲסָמִים מְלֵאִים בָּר. וַיָּבוֹאוּ אֲנָשִׁים סוֹחֲרִים מִן הָעִיר וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַלֶּחֶם אֲשֶׁר לְאָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל בְּכֶסֶף מָלֵא.

נִתְרוֹקְנוּ הַגְּרָנוֹת, וְהָאֲסָמִים – נִשְׁאֲרוּ דַלְתוֹתֵיהֶם פְּתוּחוֹת לְכָל רוּחַ. בָּא הָרוּחַ כְּגַנָּב, פָּתַח הַדְּלָתוֹת לִרְוָחָה, נִכְנַס פְּנִימָה וְרָאָה שֶׁהֵם עוֹמְדִים רֵיקִים, יָצָא וְסָגַר אֶת הַדְּלָתוֹת שׁוּב. בּוֹ בָּרֶגַע שָׁכַח הָרוּחַ שֶׁהֵם רֵיקִים וְשָׁב וּפָתַח אֶת דַּלְתוֹתֵיהֶם וּסְגָרָן שׁוּב. פְּתָחָן וּסְגָרָן, כָּל הַלָּיְלָה.

לְעֻמַּת זֹאת סָגַר אָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל אֶת הַבַּיִת עַל מַסְגֵּר וּבְרִיחַ. כִּי הָיָה בַּבַּיִת שַׂק הַכֶּסֶף אֲשֶׁר נָתְנוּ הַסּוֹחֲרִים בַּלֶּחֶם אֲשֶׁר קָנוּ.

נוֹדַע הַדָּבָר הַזֶּה לְגַזְלַן הַיָּעַר, הִתְאַוָּה הָאִישׁ הָרָע הַהוּא לְכַסְפּוֹ שֶׁל אֲבִי מִיכָאֵל. מֶה עָשָׂה? יָשַׁב שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת בְּעָמְקוֹ שֶׁל הַיַּעַר וְלָטַשׁ אֶת סַכִּינוֹ:

עָבַר הַזְּאֵב וְנָהַם: הַלְשָׁחְטֵנִי אַתָּה אוֹמֵר? – לֹא אוֹתְךָ, יְדִידִי, – עָנָה הַגַּזְלָן, – כִּי אִם אֶת אָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל; בּוֹא אִתִּי וְעָזְרֵנִי. הוֹאִיל הַזְּאֵב וְעָמַד לִימִינוֹ. עָבַר הַנָּחָשׁ וְשָׁאַל: הַלְדָקְרֵנִי אַתָּה אוֹמֵר? – לֹא אוֹתְךָ, אָחִי, – עָנָה הַגַּזְלָן, – כִּי אִם אֶת אַבָּא שֶׁל מִיכָאֵל; בּוֹא אִתִּי וְעָזְרֵנִי. הוֹאִיל הַנָּחָשׁ וְעָמַד לִשְׂמֹאלוֹ. עָבְרָה לִפְנֵיהֶם כִּבְשָׂה אַחַת שֶׁהָלְכָה וְתָעָתָה מֵעֶדְרָהּ. הִתְחַלְחֲלָה הַכִּבְשָׂה לְמַרְאֵה הַסַּכִּין הַנּוֹצֵץ וְשָׁאֲלָה: הַלְבַתְּקֵנִי אַתָּה אוֹמֵר? – לֹא אוֹתָךְ, פְּתַיָּה. – עָנָה הַגַּזְלָן, – כִּי אִם אֶת אָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל; בּוֹאִי אִתִּי וְעִזְרִינִי.

מֵאֲנָה הַכִּבְשָׂה לָלָכֶת אִתּוֹ וּלְעָזְרֵהוּ וַתֹּאמַר: אִישׁ טוֹב הוּא אָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל, וּבַת דִּירוֹ אָנֹכִי.

הִתְנַפֵּל עָלֶיהָ הַגַּזְלָן וּשְׁחָטָהּ. שָׁתָה הַזְּאֵב אֶת דָּמָהּ, הַגַּזְלָן אָכַל אֶת בְּשָׂרָהּ וְהַנָּחָשׁ, שֶׁמַּאֲכָלוֹ עָפָר, נֶהֱנָה מִמַּרְאֵה עֵינָיו בִּלְבָד. כָּךְ טִבְעָם שֶׁל הַנְּחָשִׁים: שְׂמֵחִים הֵם לְאֵידָם שֶׁל אֲחֵרִים. בַּלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי, כְּשֶׁהָיָה הַסַּכִּין מְלֻטָּשׁ דֵי צָרְכּוֹ, קָם הַגַּזְלָן עִם עוֹזְרָיו וְהָלְכוּ הַכְּפָרָה. בָּאוּ אֶל הַבַּיִת וּמָצְאוּ אֶת הַדֶּלֶת סְגוּרָה. קָרַב הַגַּזְלָן לְשָׁבְרָה. אָמַר לוֹ הַנָּחָשׁ: אִם תַּכֶּה בַּדֶּלֶת וְשָׁמְעוּ עוֹד אַנְשֵׁי הַכְּפָר; מוּטָב שֶׁאֶעֱלֶה אָנֹכִי הַגַּגָּה וְדֶרֶךְ הָאֲרֻבָּה אֶתְגַּנֵּב לְתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה וְאֶפְתַּח לָכֶם!

דף 6.png

– עָרוּם אַתָּה, נְחָשִׁי, עֲלֵה וּצְלַח! – קָרָא הַגַּזְלָן בְּשִׂמְחָה. עָלָה הַנָּחָשׁ הֶעָרוּם הַגָּגָּה, מִן הַגַּג – לְתוֹךְ הָאֲרֻבָּה, וּבְעוֹד רְגָעִים אֲחָדִים שָׁמְעוּ הַזְּאֵב וְהַגַּזְלָן זְחִילָתוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ אֵצֶל הַדֶּלֶת מִבִּפְנִים. נִפְתְּחָה לִפְנֵיהֶם הַדֶּלֶת וְנִכְנָסוּ. הָיָה חֹשֶׁךְ בַּחֶדֶר וְלֹא יָדְעוּ לָלֶכֶת הָלְאָה. שָׁלַף הַגַּזְלָן סַכִּינוֹ, הִבְרִיק לַהַב הַסַּכִּין בַּחֶדֶר הָאָפֵל וְהֵאִיר לָהֶם אֶת הַדֶּלֶת הַשְּׁנִיָּה. פְּתָחוּהָ וְנִכְנְסוּ שְׁלָשְׁתָּם.

זֶה הָיָה חֲדַר הַמִּטּוֹת. בְּאַחַת הַמִּטּוֹת יָשַׁן לוֹ אָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל. רֹאשׁוֹ הָיָה מָפְשָׁל הַצִּדָּה וְצַוָּארוֹ חָשׂוּף. הִבְרִיקוּ עֵינָיו שֶׁל הַגַּזְלָן, הִבְרִיק סַכִּינוֹ שֶׁבְּיָדוֹ, הִבְרִיקוּ עֵינָיו שֶׁל הַזְּאֵב, וְהַנָּחָשׁ – מִתְפַּתֵּל מֵרֹב הֲנָאָה.

רָצָה כְּבָר הַגַּזְלָן לִתְקֹעַ אֶת הַסַּכִּין בַּצַּוָּאר הַמְגֻלֶּה, וְהִנֵּה נִפְתְּחָה דֶלֶת הַחֶדֶר הַשְּׁלִישִׁי – מִיכָאֵל וְעֵינָיו!

נָפַל סַכִּינוֹ שֶׁל הַגַּזְלָן מִיָדוֹ, הַזְּאֵב כָּרַע וְרָבַץ תַּחְתָּיו, וְהַנָּחָשׁ הִתְקַפֵּל וְנֶחְבָּא בַּזָּוִית. רָצוּ שְׁלֹשֶׁת הַמַּשְׁחִיתִים לָשׁוּב וְלֹא יָכְלוּ לָמוּשׁ מִמְּקוֹמָם.

הֵקִיץ בְּרֶגַע זֶה אָבִיו שֶׁל מִיכָאֵל וּמָצָא אֶת כֻּלָּם עוֹמְדִים עַל יַד מִטָּתוֹ, הִתְחַלְחַל וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה.

– אַל תִּירָא, אָבִי, – קָרָא מִיכָאֵל, – הֵם לֹא יָרֵעוּ לְךָ; אֵלֶּה הֵמָּה חֲבֵרַי שֶׁבָּאוּ לְבַקְּרֵנִי. בֹּאוּ!

נִכְנְסוּ כֻלָם לְחֶדְרוֹ הַקָּטָן שֶׁל מִיכָאֵל. עָמְדָה שָׁם בַּחֶדֶר מִטָּה אַחַת, שָׁכְבוּ עָלֶיהָ הַגַּזְלָן וּמִיכָאֵל, וְהַזְּאֵב וְהַנָּחָשׁ שָׁכְבוּ תַּחְתֶּיהָ.

בַּבֹּקֶר בָּא הָרַבִּי לְלַמֵּד אֶת מִיכָאֵל חֻמָּשׁ, שָׁמַע גַּם הַגַּזְלָן תּוֹרָה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַדְּבָרִים: “לא תִרְצָח”, נָזְלָה דִמְעָה מֵעֵינֵי הַגַּזְלָן וְשָׁבַר אֶת סַכִּינוֹ לִשְׁנָיִם.

דף 7.png