הַמּוֹרֶה עָמַד עַל-יַד שֻׁלְחָנוֹ, הִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי תַּלְמִידָיו וְרָאָה שָׁם פָּנִים חֲדָשׁוֹת. זֶה הָיָה תַּלְמִיד חָדָשׁ, הַיּוֹם בָּא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לְבֵית-הַסֵּפֶר.
שָׁאַל אוֹתוֹ הַמּוֹרֶה: מִי אַתָּה?
הַיֶּלֶד קָם וְהִגִּיד לוֹ אֶת שְׁמוֹ וְשֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ.
לא גָרַע הַמּוֹרֶה אֶת עֵינָיו מִן הַיֶּלֶד וְשָׁאַל אוֹתוֹ עוֹד: מִי אַתָּה?
לא יָדַע הַיֶּלֶד בָּרִאשׁוֹנָה מַה לְּהָשִׁיב, וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע הִבְרִיקוּ שְׁתֵּי עֵינָיו, לְחָיָיו אָדְמוּ וְהֵרִים קוֹלוֹ, קוֹל עַז, וְקָרָא: עִבְרִי אָנֹכִי! – הַאִם אַתָּה יוֹדֵע מַה זֶּה עִבְרִי? – יוֹדֵע אָנֹכִי! הִנְנִי עִבְרִי – יַעַן כִּי מוֹלַדְתִּי הִיא אֶרֶץ הָעִבְרִים, יַעַן כִּי מְדַבֵּר אֲנִי עִבְרִית, יַעַן כִּי אֲבוֹתַי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב עִבְרִים הָיוּ וְעִבְרִית דִבְּרוּ גַם הֵמָּה, יַעַן כִּי אוֹהֵב אָנֹכִי אֶת אַרְצִי, אֶת תּוֹרָתִי וְאֶת עַמִּי.
– יָפֶה! – אָמַר הַמּוֹרֶה – יָפֶה דָרַשְׁתָּ. וְעַתָּה זְכֹר לְךָ, שֶׁעָלֶיךָ לִלְמֹד פֹּה עַל-דְּבַר אַרְצְךָ וְעַמְּךָ, לִלְמֹד וְלָדַעַת אֶת אֲשֶׁר עָבַר עֲלֵיהֶם שָׁם בְּאֶרֶץ הָאָבוֹת, וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הֵם נְפוֹצִים שָׁם. לְמַד וַעֲבֹד הַרְבֵּה לְטוֹבַת אֶרֶץ-מוֹלַדְתְּךָ וְאָחֶיךָ, הֱיֵה עִבְרִי טוֹב!
