סִפְּרוּ לְשִׁמְעוֹן בְּבֵית-הַסֵּפֶר: נָהָר גָּדוֹל יֵשׁ, סַמְבַּטְיוֹן שְׁמוֹ. כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ בָּרָד שֶׁל אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת יוֹרֵד עָלָיו. הַמַּיִם גּוֹעֲשִׁים, רוֹעֲשִׁים וְאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יוּכַל לַעֲבֹר אֶת הַנָּהָר הַגָּדוֹל הַהוּא. וְשָׁם מֵעֵבֶר לַנָּהָר, אֶרֶץ יָפָה, וְעִבְרִים יוֹשְׁבִים בָּהּ. “בְּנֵי משֶׁה” קוֹרְאִים לָהֶם. רַק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, יֶחְדַּל הַבָּרָד וְהַנָּהָר נָח וְזוֹרֵם בַּחֲשָׁאי.
נִגַּשׁ שִׁמְעוֹן בְּעֶרֶב-שַׁבָּת לְאַבָּא וְאָמַר לוֹ: אַבָּא, נֵלֵךְ לְאֶרֶץ יָפָה זוֹ שֶׁמֵעֵבֶר לַסַּמְבַּטְיוֹן וְנִרְאֶה שָׁם אָת אַחֵינוּ, אֶת בְּנֵי-משֶׁה.
– אֲהָהּ, בְּנִי! – קָרָא לוֹ אָבִיו – עַד שֶׁאָנוּ בָּאִים לִנְהַר סַמְבַּטְיוֹן, וְעָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת, וְיֵרֵד הַבָּרָד, וְיִרְעֲשׁוּ הַגַּלִּים, וְאֵין לַעֲבֹר עוֹד.
חָשַׁב שִׁמְעוֹן, חָשַׁב וְקָרָא: נְחַכֶּה שָׁם עַל שְׂפַת הַנָּהָר שִׁשָּׁה יָמִים אֲחֵרִים, עַד יוֹם הַשַּׁבָּת הַשֵׁנִי, וְאַחַר נַעַבְרֶנּוּ.
– לֹא, בְּנִי! – אָמַר לוֹ אָבִיו – הַנָּהָר גָּדוֹל הוּא מְאֹד וְרָחָב הוּא וּבְיוֹם שַׁבָּת אֶחָד לא נַעֲבֹר אוֹתוֹ. – אָז נְחַכֶּה לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת – קְרָא שִׁמְעוֹן – לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת שֶׁתָּחֹלְנָה זוֹ אַחַר זוֹ, הַיּוֹם שַׁבָּת וְגַם מָחָר שַׁבָּת וְעָבָרְנוּ.
צָחַק הָאָב וְאָמַר: שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת זוֹ אַחַר זוֹ לא הָיוּ וְלֹא תִּהְיֶינָה!