האם בעלי חתולים הם טיפוסים שונים לגמרי מבעלי כלבים? נדמה שהסוגייה לא תיפתר לעולם, למרות שדשים בה מאז שחתולים וכלבים חדרו לחיינו ושיפרו אותם לבלי הכר. אבל דבר אחד אפשר להבין מהספר “שיגעון של חתול”, והוא, שבעלי חתולים הם אנשים שלמרות אהבתם הרבה לחתוליהם, עלולים לזרוק אותם מן הבית בגלל חוסר הבנה בסיסי. את כל זה באה לתקן יעל צפריר, אישה נחמדה שאוהבת חתולים משחר ילדותה, ובגלל הניסיון והאהבה הרבה לחתוליה, הלכה ללמוד ייעוץ התנהגותי לחתולים. מאז היא נוסעת לבתים בכל רחבי הארץ, בודקת בשבע עיניים את הדינמיקה במשפחה, וחורצת דיני אנשים וחתולים.
בתור חתולאית מושבעת, לגמתי את ספרה בשקיקה, מנסה לדלות מידע מועיל שיעזור לי עם עבדה ומוטל, שני חתוליי שהופכים את המקלדת שלי לשזלונג שלהם, בפרט כשאני כותבת רשימות לעיתון. עזרה בעניין הזה לא מצאתי – אולי בספרה הבא. אבל כן מצאתי שם ייעוץ מצוין לבעיות שכיחות שבהן נתקלים בעלי חתולים. למשל, מה תעשו כשהחתול עצבני וחוטף קריזות? מכירים את זה: כשהחתול מסתתר מאחורי איזה רהיט, ובעוברך קופץ עליך ומביא לך ביס ברגל? ומה לגבי הסצנה המוכרת הבאה? חתולך מתערסל בזרועותיך כמו בודהה קטן, מגרגר כמו קומפרסור ישן מימי המנדט ומגלגל עיניו בהנאה שמימית, ואז, לפתע פתאום, בלי הודעה מוקדמת, מתנפל לך על היד ומבצע עליה חרקירי. התינוק המתוק שלך הפך עורו והיה לאינקוויזיטור של היד המסכנה שלך. יש גם מקרים חמורים יותר, כאשר בני הבית ממש שוקלים לסלק חתול כי הוא הופך את חייהם לגיהינום, הורס רהיטים, משתין על מיטות ומתעלל באורחים מבוהלים. פעם שמעתי על חתול פרסי עבות שיער, שעשה קקי על הכרית של הוריו, יען כי העזו לעשות ממנו צחוק בעקבות תגלחת לא מוצלחת!
לפי יעל צפריר, לכל הבעיות האלה יש פתרונות ממש קלי־קלות. מניסיונה הרב, הבעיה שלנו היא שאנחנו מנסים להלביש על החתולים את התובנות האנושיות שלנו, שמעניינות את החתול כשלג־דאשתקד. בעקבות ספרה, הבנתי למה חתוליי מסתכלים עליי לפעמים כאילו ירדתי מכוכב אחר. פעם, כשצרחתי על החתול שלי כי עשה פיפי בגלל שלא סירסתי אותו בזמן, הוא הביט בי כמו על משוגעת. מבחינתו, מה הוא עשה? סך הכול סימן טריטוריה. ואני פירשתי זאת כטינה אישית כלפיי. תתפלאו לדעת, שיש אנשים שלא יודעים אפילו את הדבר הפשוט הבא: שסירוס מונע ריסוס. גם חתולים מסורסים עלולים לרסס, וגם כאן הסיבה איננה נקמנות בבעלים, אלא בעיות הגיוניות שניתן לפתור בדרכים ממש פשוטות, חלקם רפואיות וחלקן התנהגותיות.
צפריר מביאה דוגמה לזוג צעיר שנורא אוהב ומפנק את חתוליו. הם קונים להם מכל טוב: מעדנים, את החול הכי משובח, ארגזי חול סגורים ויקרניים – הכול רק מהקרם־דה־לה־קרם של המוצרים מהחנויות לחיות מחמד. אלא מה? הם שמו את ארגז החול ליד צלחות האוכל והמים, ולכך לא יסכים שום חתול שפוי! חתולים, כידוע לכם, הם עם איסטניסי מאוד. אבל הזוג הצעיר והמלא בכוונות טובות לא ידע זאת, ולכן סבל מהשתנות בכל הבית, עד כדי כך ששקלו להרים ידיים ולסלק את אהוביהם לרחוב. באה צפריר, ובמטה קסם בנוסח מרי פופינס הורתה להם לבצע את ההפרדה ההכרחית בין צרכים לאוכל, פלוס טיפ מדהים שאימצתי מייד לעצמי, והוא לנקות את אזורי ההשתנה באבקת “ביו”, כי רק היא מעלימה את ריח השתן, ובכך מונעת השתנה עקבית של החתול באותה הנקודה עצמה.
בתור אימא מאמצת לשני חתולים זה 13 שנים, הצלחתי לעלות בכוחות עצמי על חלק מן הפתרונות שמציעה צפריר. הכול תלוי בהתבוננות וברגישות שלכם לחתול. אם תתחברו אליו ותקראו אותו נכון, יהיו חייכם יחד סוגים בשושנים. אבל יש אנשים שבגלל שהם עסוקים מדי, עייפים מדי, לא קשובים או סתם לא רגישים, לא מצליחים לקרוא את החתול מתוך ההוויה שלו, ומנסים להלביש עליו פתרונות אנושיים. לאנשים כאלה הספר ממש יציל את החיים ביחסיהם הדו־משמעיים עם התינוק הפרוותי על ארבע, שמביא יותר נחת ואושר מאשר כעס ותסכול. הכול תלוי, כמובן באיך שמתנהגים עם הנסיך הקטן. על פי צפריר, חתול הוא לא באמת נסיך קטן. פשוט צריך להבין את ההתנהגות החתולית ולנהוג בהתאם, והעריץ הקטן הופך בהינף יד לטיפוס שאנטי־באנטי שהכי קל להסתדר איתו.
מה בכל זאת חסר לי בספר? אני שומעת רבות ממשפחות עם תינוקות וילדים קטנים, ששוקלים להעיף או שממש מעיפים את החתול החוצה. לא מעט חתולים נזרקים בגלל שהילד מושך להם בזנב, והם חוטפים את החלסטרה ומחטיפים לו בחזרה. רצוי להקדיש ספר שלם לבעיות התנהגות של חתולים, כאשר מגיע תינוק חדש הביתה ומבטל את מעמדם כתינוקל’ה של המשפחה. אם יותר משפחות ידעו מה לעשות ואיך להתנהג עם הפרינסס הקטן, אולי ייזרקו פחות חתולים לרחוב.