שִׁיר מִזְמוֹר לְהַזְכִּיר.

לְךָ יְיָ נִכְסְפָה נַפְשִׁי / כָּלְתָה רוּחִי יוֹמָם וָלָיְלָה

קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וְאָשִׂיחָה בָּךְ / וְעַל־מִשְׁכָּבִי קִוִּיתִיךָ

אֹמַר לַיְיָ מִשְׂגַּבִּי / צוּרִי וְתוֹחַלְתִּי לְדֹר וָדֹר

פָּקַחְתָּ עֵינַי וְאוֹדֶךָּ / אֲהַלֶּלְךָ אֱלֹהַי עוֹלָם וָעֶד

הִקְשַׁבְתָּ לְרִנָּתִי יְיָ אֱלֹהַי / הֲכִינוֹתָ לִבִּי וָאֶשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ

תַּעֲלֵנִי מִשַּׁחַת חַיַּי / וּבְאָרְחֹתֶיךָ תַּדְרִיכֵנִי

יוֹדוּךָ יְיָ כָּל־אַפְסִיֵ־אָרֶץ / יִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל־מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים

מְהֻלָּל שִׁמְךָ יְיָ עַד־מְאֹד / כְּבוֹדְךָ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים

כִּי מִי אֵל יַעֲרֹךְ לַיְיָ / וּמִי אֱלוֹהַּ זוּלָתִי אֱלֹהֵינו

בְּהֵיכָלְךָ פָּעָלְךָ כָבוֹד / וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ

יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב הַבֵּט מִמָּרוֹם / רְאֵה הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וּתְחַלְּצֵנִי

תָּשִׁיב נִדָּחִים לְפָנֶיךָ / וְלִנְפֻצוֹת עַמְּךָ תְּכַנֵּס

הָאֵר פָּנֶיךָ יְיָ הֲשִׁיבֵנִי / אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה בִישׁוּעָתֶךָ.

(1729)