יַלְדָּה יָפֶה אַחַת וּמְאֹד אוֹהָבֶת
בָּאָה בֵיתָה רוֹפֵא מָזוֹר לָקָחַת
לֵאמֹר כִּי זֶה יָמִים נַפְשָׁהּ כּוֹאָבֶת
אַף־בַּלֵּילוֹת רָחַק מִמֶּנָּה נָחַת.
עוֹד הַשֵּׁגָל הַזֹּאת אֶצְלוֹ נִצָּבֶת
שָׁלַח יָדוֹ לַחְקֹר אִם יֵשׁ קַדָּחַת
וַתִּצַּת בִּלְבָבוֹ פִתְאֹם שַׁלְהָבֶת
אָהַב נִלְכַּד גַּם־הוּא אֶל־תּוֹךְ הַפָּחַת.
נִדְהָם אַף־מִשְׁתָּאֶה הָיָה הַגָּבֶר
עַד הַחוֹלָה שֵׁנִית הֵטִיבָה טָעַם
“בִּי הָאָדוֹן הָאֵין מַרְפֵּה לַשָּׁבֶר.”
אָז הוּא "הָהּ רַעְיָתִי אַל־נָא תַחְשׂכִי
חִבְשִׁי אַתְּ אֶת־פִּצְעִי אָמְנָם הַפָּעַם
לֹא הָרוֹפֵא אַךְ הַחוֹלֶה אָנֹכִי."