טוֹב מֵחַיַּי מוֹתִי אַיֶּלֶת שָׁחַר

טוֹב מֵחַיַּי מוֹתִי לָצֵאת מִכֶּבֶל

הִנֵּה כִּי בִלְבָבִי גָדֵל הַחֵבֶל

יָעִיד לִבְנַת פָּנַי מִצֶּמֶר צָחַר.

הַחֵשֶׁק אֶת־רוּחִי הוֹגָה וַיָּחַר

כִּי סֶלֶף מִפְעָלָיו נִלְאֵיתִי סֵבֶל

תָּמִיד לוֹ אֶתְחַנֵּן אָמְנָם לַהֶבֶל

אוֹ לֹא יָשִׁיב אוֹ בִדְבָרָיו אֵין שָׁחַר.

אוֹי בִּנְתִיבוֹת יָגוֹן עֵינִי הִנְחָנִי

אֶל־מוּל מַרְאֵךְ נָאוֶה נִכְסָף לָשָׁבֶת

כִּי בִלְעָדֵךְ עַתָּה גֹוֵעַ אָנִי.

כִּי מִבִּלְתִּי צֵידוֹ יָמוּת גַּם־שָׁחַל

גַּם אֶפֶס הָעֵצִים יִדְעַךְ שַׁלְהָבֶת

וּבְלִי זַרְזִיף מָטָר יִיבַשׁ הַנָּחַל.