כִּדְמוּת אָדָם עָמֵל עָיֵף מִדָּרֶךְ

כִּרְאוֹת צִפּוֹר נָאוֶה יָרֹן עַל־שִׂיחַ

יָרִים שׁוֹקָיו רָפוֹת וּלְמִן־הַפָּרֶךְ

כָּעֵת יִשְׁמַע קוֹלוֹ הַלֵּב יַקְשִׁיחַ

כֵּן אָנֹכִי עִמָּךְ רַבַּת הָעָרֶךְ

כּוֹשֵׁל בִּנְתִיב חִשְׁקִי וּמִלֹא רַב שִׂיחַ

כִּי אֹמֶץ וּגְבוּרָה נוֹסַף לַבָּרֶךְ

מִן־מֶתֶק מִדְבָּרֵךְ מִנֹּעַם שִׂיחַ.

הֵא לִכְאֵבִי עַתָּה מָצָאתִי כֹפֶר

וּכְמוֹ לִקְרַאת חַמָּה יִדְאֶה הַנָּשֶׁר

כֵּן אַצְתִּי בִפְעָמַי רָצוֹא מֵעֹפֶר.

אַךְ מִקָּרוֹב צָפֹה צַלְמֵךְ זוֹרֵחַ

נָפַל בֵּין שַׂרְעַפַּי מָדוֹן וָקָשֶׁר:

זֶה סָר לִרְאוֹת, זֶה מִפַּחְדוֹ בוֹרֵחַ.