עַרְבֵי סְתָו בְּמוֹלְדּוֹבָה דּוֹמְמִים וַעֲגוּמִים.
כַּף רוֹטֶטֶת יִפְרֹשׂ שֶׁלֶד שִׁטָּה לְאֵין סוֹף
כְּכִילֵי יִטְמֹן שֶׁמֶשׁ אוֹצְרוֹת זְהָבוֹ תּוֹךְ עָב. —
שָׂדוֹת שְׁחוּמִים,
שׁוּר, מִתְעַלְּפִים; שִׁירַת דּוֹיְנָה1 רוּחַ תִּכְנֹף.
— סְתָו.
אַדְּרוֹת צֶמֶר לְבָנוֹת שְׁחָקִים עוֹטְפִים.
כְּמוֹ הָרָה אֲדָמָה. נְשִׁימָה מְתוּנָה כְּבֵדָה
שׁוֹכֵת גֶּפֶן מְחַכָּה לְבוֹצֵר, שִׁירַת אֵלֶם רוֹטֵן הַלֵּב:
יָמִים שׁוֹטְפִים
וְחוֹלְפִים. צִיר הַחַיִּים כְּבָר אֵדַע.
— כְּאֵב.
“הארץ”, תרפ"ז
-
שירת רועים ↩