אָדָם רַע אֲנִי,

חָמוּר חֹק דָּמִי:

אִם יָשָׁר הַקָּו —

שִׂימָה חַתְחַתִּים

מֵאָלֶף אֱלֵי תָו…

כְּלִי־שִׁיר שַׂגִּיא הֲוָי,

דּוּ־נִים לוֹ: מֵת וָחָי.

לִי צֻוָּה וָלָךְ:

לַנְּגִינָה הַנִּים מְתָח!

כְּרוּכִים בְּיֵשׁ זָעִיר־כַּבִּיר:

אֲצִיל־אָדָם וּזְהוּם־חֲזִיר.

אֱלֹהִים אַדִּירִים דּוֹבְבִים בַּפָּרוּעַ,

וְגֵא אֲנִי בַּתַּעְתּוּעַ:

רֵאשִׁיתִי — בַּסּוֹף…

לַמְנַצֵּחַ שִׁיר לָרָע, כִּי טוֹב!

“כתובים”