והשיג עליו ראש הישיבה הנזכר שיהיה חלאים באל"ף וברואים במובן ‏ גזורים, והשיב על זה ואמר (ראה בשיר שלפני זה חרוז 6 וחרוז 14, כי על שניהם השיג ראש הישיבה). – נדפס אצל פ. ע' 62.  ↩

ירמי‘ ט"ז ד’.  ↩

מה שהביא המשורר בזה בשם [ר. יוסף] בן צדיק נמסר לנו בשמו של רי“ה; ראה דיואן רי”ה ח"א צד 65 (סי' מ"ט שורה 3–4) והערתי שם.  ↩

השמחות והששונים לא ירדפוך כרודף בהרים ובגבעות (אשר לא יוכל הרץ לרוץ שם ארח במהרה), אבל הם קלים מצבאים ועל נקלה ישיגוך. אגב הוא מביא ראיה כי גם במקרא יש שהיו“ד מתחלפת באל”ף כמו השם צבי, שרבויו צבאים, כי על כן הוא יכול לומר גם מחלי – חלאים.  ↩

מביא ראיה על ברא שענינו גזר, כי גם אם בריאה יברא (במדבר ט"ז ל') ‏ ענינו כמו יגזור האמור אצל רפאים, ר“ל אצל מתים, וכונתו לתהלים פ”ח ו': במתים… והמה מידך נגזרו.  ↩

כמו בתהלים קי“ט י”ד ועוד.  ↩