1
כט.
מִנִּי נדוד עיש עלי בָנֶיהָ לָמְדָה ויונה לערוך קִינֶיהָ
איך אַחֲרֵי לי נִכְּרה התנכרה תבל וּמִנִּי כסתה פניה
אוחיל ראות אשת אלימלך2 וְאֶת- בּוֹנֵן ואין כי אם שני בניה: 3
ולו עוד. ↩
נעמי, רות א‘ ב’. ↩
מחלון וכליון, רות שם. ↩
באיזה שירות לשתף?
