אדר שנת תרמ״ב

אוֹי לִי וַאֲהָהּ לְיוֹם בָּאתִי לְבֵית כֶּלֶא

הִתְחַלְחְלָה נַפְשִׁי מְאֹד עָגְמָה וַתֵּלַהּ

רוּחִי וְגַם עֵינִי וְלִבִּי כָעָב יִרְעֲפוּ

בְּזָכְרִי כִי יְמוֹתַי בִּתְלָאוֹתָיו חָלְפוּ.

מַה נּוֹאֲלָה יְשִׁיבָתִי בְיוֹם תּוֹכַחַת

וּמַה מָּתְקוּ בוֹ רִִגְבֵי עֲפַר בּוֹר שַׁחַת

מִמֵּימָיו אֶרְוֶה לַעֲנָה בַחֲמַת קֶרִי

כִּי מְרוֹרוֹת פְּתָנִים וְרַעַל יִשָּׂא פֶרִי.

אֵשֵׁב שׁוֹמֵם כְּאִישׁ נִדְהָם בְּאֵין מָנוֹחַ

כִּי גַּם רוּחִי וּגְוִיָּתִי נִגְזְרוּ מִכֹּחַ

עֵת אֶרְאֶה בְּנֵי בְלִי שֵׁם עָלַי יִצְחָקוּ

וְכִפְרָאִים בְּאֵין חֶמְלָה אֵלַי יִנְאָקוּ.

הוֹי זְמָן! מַדּוּעַ אֵלַי תַּקְשֶׁה לִבֶּךָ

וְתָרִיק עָלַי חִצִּים בְּמִטְרוֹת עָבֶיךָ

אִם תִּקְוָתִי תִּזְרַע חִטָּה, תִּקְצֹר לִי חוֹחַ

וּמַה לֹא תִשְׁעֶה מֶנִּי מְעַט לָנוּחַ.

לֹא אֶשְׁאַל מִמְּךָ הוֹן עָתָק וָעֹשֶׁר

כִּי תִלָּפֵת עָלַי דַּרְכִּי וְאוֹרְחוֹת יֹשֶׁר

אָכֵן דָּרַשְׁתִּי רַק אֹכֶל חֻקִּי בְּבֵיתִי

שַׁאֲנָן בְּצֵל גַּפְנִי וּשְׁתִילֵי זֵיתִי.