שנת תרנ״ב יום הלכתי לשליחות אפריקא

עַל נְמַל יָפוֹ הַיָּפָה מַעְיְנוֹת עֵינַי נִבְקָעוּ

עַמּוּדֵי גְוִיָּתִי הִתְפַּלְּצוּ נָדוּ גַם נָעוּ

שִׁירוֹתַי פָּשְׁטוּ מִשְׁבְּצוֹת מְעִילָם וּבִבְכִי גָעוּ

וּמְקוֹם שִׁירֵי חֶדְוָה הֵרִימוּ קוֹלָם בִּנְהִי וָשֹׁד.

הוֹי! פֹּה עִמְדוּ סַרְעַפַּי, אַל נָא בְכָל פִּנָּה תָפוּצוּ

נוֹסְעִים הִנְּנוּ עַתָּה בְצִים כַּבָּרָק יָרוּצוּ

עִזְבוּ כָל תְּמוּנוֹת אֲשֶׁר רְכַשְׁתֶּם וְלֹא תָאִיצוּ

לְדַכֵּא נַפְשִׁי בְאֵשׁ אַהֲבַת שְׁאֵר רֵעַ וָדוֹד.

שִׁכְחוּ גִיל, שִׁכְחוּ אָב אֵם וָאָח רֵעוּת רֵעִים וְשִׂמְחָה

הַיּוֹם תִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם עוֹלָם חָדָשׁ בַּאֲנָחָה

רוּחַ דְּאָגָה תְסַעֵר יַם הַזְּמַן כַּמֶּרְקָחָה

הִכּוֹנוּ לְחָרֵף נַפְשְׁכֶם אִם לְחִיּוּת אִם לְאִבּוּד.

הוֹ הַזְּמַן הִצִּית בְּלִבִּי אֵשׁ לֶהָבוֹת וָנֶשֶׁק

הֵבִיא בְּכִלְיוֹתַי חֵץ אֲהָבִים וְתַאֲוַת חֵשֶׁק

וּנְשָׂאַנִי עַל כַּנְפֵי הַנְּדוֹד טֶרֶם אֲנַשֵּׁק

אִישִׁים אֲשֶׁר רוּחִי אִתָּם, בִּלְתָּם אֵיךְ אוּכַל עֲמֹד.

הוֹי צִי אַדִּיר לְאַט לִי, כִּי בְכִלְיוֹתַי נִפְרַץ פֶּרֶץ

אֵשׁ לִהֲטָה בְקִרְבִּי, בַּהֲמוֹן אֲנָחָה וּבְמֶרֶץ

הֵן נָטָיוּ רַגְלַי וְגַבִּי כְאַגְמוֹן נִקְרַץ קֶרֶץ

רֹאשִׁי הֻכָּה בְשִׁמָּמוֹן וּכְמוֹ לִבִּי יֵקַד יְקוֹד.

לְאַט לִי וְאֶשְׁאַף רוּחַ צַח מֵאַדְמַת עֲלִיצוּתַי

אֶרֶץ אֲשֶׁר בָּהּ סוֹבְבוּ כָל שָׁרְשֵׁי עֶשְׁתּוֹנוֹתַי

כִּי עוֹד מְעַט וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינַי שׁוֹכְנֵי כִלְיוֹתַי

קַח נָא נַפְשִׁי, אַךְ אֶל רוּחַ רֵיחַ נִרְדָּם הַט וַעֲמֹד.

אֲהָהּ לִי כִי אֳנִיָּתִי כָבְדָה אָזְנִי מִשְּׁמֹעַ

הֲלֹא הִיא תָרוּץ כְּמוֹ עָם וְתָחִישׁ צַעַד לָנוּעַ

רַחֲקָה אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, הִנָּהּ לְעֵינַי כְּאֶזְרֹעַ

חֲיִי אֶרֶץ עֲדִינָה בַטּוֹב, אוּלַי אֶחֱזֶה בָךְ עוֹד.