אָנָה אֶבְרָח? / אביגדור המאירי

לִגְעֹל וְלֶאֱהֹב, לֶאֱהֹב וְלִגְעֹל

וְלִנְשׂא אֶת הָעֹל;

עֲדֵי פִּיק-בִּרְכַּיִם לִמְחֹץ וְלִרְפֹּא —

וְאַךְ לִהְיוֹת פֹּה, רַק לִהְיוֹת פֹּה.

לִסְבֹּל עִנּוּיֵי גֵיהִנֹּם לִפְרוּטָה

בִּנְשָׁמָה מְרוּטָה;

לִרְאוֹת אֶת הַבָּא וְאֵין אִישׁ נִחָם —

וְרַק בְּתוֹכָם, רַק בְּתוֹכָם.

לִהְיוֹת מְרֻפָּט כְּעַמִּי וּמַמְזֵר

וּבְאֵין אִישׁ עוֹזֵר;

לִבְחֹל בָּאָדָם, גַּם בָּרַע גַּם בַּטּוֹב —

וְרַק לֹא לַעֲזֹב, רַק לֹא לַעֲזֹב.

לִזְרֹעַ אַהֲבָה וּמַרְפֵּא וְקִינָה

לְחוֹלֵי-הַשִּׂנְאָה,

וְרַק הִשָּׁאֵר, מְבֻתָּר וּמַזֶּה,

בַּתֹּפֶת הַזֶּה, בַּתֹּפֶת הַזֶּה.

אַךְ מָה אִם אָקוּט בְּעַם זֶה הַקָּט,

עַד-מָוֶת, בִּשְׁאָט?

מָה אִם יִפּוֹק הַמֵּיתָר זֶה הָרַךְ?

אָנָה אֶבְרָח? אָנָה אֶבְרָח?