יְרוֹקָה וּגְבוֹהָה וּצנוּחַת־עֲנָפִים
כֹּה תַעֲמֹד, גַּלְמוּדָה וְנָאוָה,
כְּאִשָּׁה כּוֹבֶשֶׁת פָּנֶיהָ בַּקַּרְקַע
וּמוֹסְרָה לְעֶצֶב לְבָבָהּ.
בְּאֶלֶף שָׂרִיגֶיהָ נִמְשֶׁכֶת הִיא אַרְצָה
בְּאַהֲבָה וְתוּגָה נֶאֱלָמָה:
הִיא גְדֵלָה אֶל עָל, אַךְ כְּגָדְלָהּ כֵּן תִּרְחַק
מֵאִמָּהּ, מֵחֵיק הָאֲדָמָה…
וְשׁוֹרֶה יְגוֹנָהּ הַיָּרֹק מִסְּבִיבָהּ
עַל נָהָר, עַל נִיר וְעַל אִילָן,
וְכַנְפֵי רְנָנִים בְּעָבְרָן עָלֶיהָ
תִּטְבֹּלְנָה בִּיגוֹנָהּ אֶת צְלִילָן.
1920