לוּ אֶהְיֶה, אֱלוֹהַּ, מִכְחוֹלְךָ,

בּוֹ תִצְבַּע הָעוֹלָם הָרָחָב!

עֵץ דּוֹמֵם אֲנִי בִּלְעָדֶיךָ,

בְּלִי רֶגֶשׁ, בְּלִי רָצוֹן, בְּלִי מַעַשׂ.

וְאוּלָם אַךְ תִּגַּע בִּי יָדְךָ,

חִישׁ אַרְגִּישׁ אֶת גִּילְךָ הַיּוֹצֵר,

גַּל גִּילְךָ הָרָן וְהַיּוֹצֵר.

אֱחֹז בִּי בְּיָדְךָ, אֱלוֹהַּ,

וּנְחַנִי עַל פְּנֵי הַהֲוָיָה,

רֶגַע קָטָן נְחַנִי, וְאַחַר –

בִּי תַעֲשֶׂה כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.

דַּי לִי כִּי אַשְׁאִיר מֵאַחֲרַי

בַּמִּדְבָּר הָרֵיק וְהָאָפוֹר

מִשְׁעוֹל שֶׁל שְׁלוּלִיּוֹת־יֹפִי,

כִּי אֵדַע: אֵת תַּנְחֶה בָּעוֹלָם

תִּטְבֹּל אֶת רַגְלָיו בַּשָּׁשַׁר

וּצְעָדָיו מְיַפִּים הַיְקוּם.

אייר תרפ"ד