על נפשו: לגרש מעל פני העצבת / ספר כריתות היד הכותבת

רוּחַ גִּיל נְפַח בִּי רֵד נָא מִשָּׁמַיִם

אוֹצָרְךָ פְּתַח לִי הָאִירָה עֵינָיִם

רוּחַ עַצֶּבֶת סוּר הָלְאָה אֶל שַׁחַת

הָלְאָה צִפְעוֹן רָע, הָלְאָה יְלִיד הַפַּחַת.

אִם מַחֲלָה קְשַׁת רוּחַ כַּצַּר נִצֶּבֶת

מַה יּוֹעִיל יָגוֹן? מַה תִּסְכֹּן עַצֶּבֶת?

הַעַל מוֹקְדֵי אֵשׁ לְבַלַּע כֹּל יַשְׁקִיפוּ

גָּפְרִית וּרְתָמִים עָלֵימוֹ יוֹסִיפוּ?

הֲיִרְפָּא הֶעָשָׁן עֵינַיִם כָּאָבוּ?

אוֹ חֹמֶץ נִתְעָב – שִׁנַּיִם נִרְקָבוּ?

מֶלַח וּרְסִיסֵי חֶרֶס – מֻכֵּה חֶרֶב?

שֶׁלֶג וּכְפוֹר עַז – כְּרָעַיִם וָקֶרֶב?

הֲצָרִי יִהְיֶה אֶל גָּרָב וָחֶרֶס

מַמְּרוֹרוֹת רֹאשׁ פְּתָנִים מְלֹא הַכֶּרֶס

לוּלֵי כִי עַל נְבִיא הָאֵל נְבוּאוֹת נָחוּ

הַאִם תְּאֵנִים עַל הַשְּׁחִין אָז נִמְרָחוּ?

וְאֵיךְ אֵיפֹא עַצֶּבֶת נַפְשִׁי תְחַבְּקֶנָּה

אֵיכָה לָמָּה וּמַה לֹא תֵקַע מֶנָּה

וְאֵיךְ בְּיָדָהּ מָזוֹר, כִּי אַךְ לְהוֹסִיף נֶגַע

אֶל חֹלִי – חֶלְאָה, אֶל צָרָה – הַפֶּגַע.

תִּדְלֶה דַם עוֹרְקֵי לֵב וְתָמֹץ כָּל לֵחַ

וְתִתְיַצֵּב לְהָעִיב גַּם שֶׁמֶשׁ זוֹרֵחַ

תֹּאכַל הַמֵּחַ וְהָעֶצֶם שׁוֹבֶרֶת

כָּל חֵלֶב תִּקַּח, תִּתֵּן הַמִּגְעֶרֶת.

עַל חָכְמָה וּבִין הֵן תָּגִיף הַדֶּלֶת

וְלָהּ מַפְתְּחוֹת כֵּסֶל בֹּא שַׁעֲרֵי אִוֶּלֶת

וַתְּצַו בְּרִית לְהָפֵר, עִם מַדָּע וָסֵפֶר

וְלָשׂוּם תַּחַת פְּאֵר עָפָר וָאֵפֶר.

וַתִּקְרָא כָל אִישׁ מֵעָלַי הוֹצִיאוּ

וּכְסִילִים, פֹּה, כִּסְלוּתָם אַל יָקִיאוּ

גַּם קוֹל עָלֶה נִדָּף לֹא אוּכַל שְׁמוֹעַ

לִבִּי – בִּי יִכְאַב, רֹאשִׁי – כְּמוֹ יֵרוֹעַ.

עַצְלָה אֶתְנַנָּהּ, גַּם סַחְרָהּ – הָאֵבֶל

וְתוּשִׁיָּה לְבַל עֲשׂוֹת תַּגִּישׁ הַכֶּבֶל

שְׂמֹאלָהּ – הָרִחוּק, יְמִינָהּ – הַמַּהְפֶּכֶת

לְעֵץ חַיִּים הִיא חֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת.

לָהּ חָכְמַת לֵב – לַבְנוּת פָּנִים לִצְבֹּעַ

גַּם בָּזֹאת תֵּדַע כָּל שֵׂעָר שָׁחוֹר לִבְלֹעַ

לִקְרַאת זֹקֶן – בָּחוּר מַהֵר תְּשַׁלְּחָה

וְתֹאמַר לוֹ הֵא לָךְ, מִשְׁעַנְתִּי קְחָה.

לָהּ מַפַּץ זַעַם וּמְנוּחוֹת לְהַפְרִיעַ

וְעַל תְּנוּמָה נְעִימָה אֲבָנִים תַּסִּיעַ

בַּחֲלוֹמוֹת תָּבֹא לְנַגֵּחַ כָּאַיִל

וּנְדוּדִים תַּרְבֶּה עַל עֶרֶשׂ הַלַּיִל.

בַּחֲלוֹמוֹת תָּבֹא וְכָל שָׂשׂוֹן בּוֹקֶקֶת

וּכְשָׂטָן נִצָּב תָּגֵל וּכְמוֹ חוֹנֶקֶת

וְלַהֲקַת שׁוֹדְדִים עִמָּהּ וְיִתְנַפְּלוּ

עַל אִישׁ מְיֻדָּעָהּ כְּיֶלֶק נִקְהֲלוּ.

בְּעַד הַחַלּוֹן עָלוּ שׁוֹדֵד הַבַּיִת

וְלִבָּם גַּם לַהֲמִיתוֹ חָזָק מִשַּׁיִת

וּבְצֵאת נַפְשׁוֹ יֵעוֹר אֲחוּז הָרַעַד

כִּי קָרוֹב יוֹם פִּידוֹ גָזַר וַיַּעַד.

מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה? מַה אֲשֶׁר חָלַמְתִּי

בְּיַד אַכְזָרִית מַתִּי וְהִנֵּה נָפַלְתִּי

מַהֲרוּ אַחַי מַהֲרוּ וְקוֹסְמוֹת לִי קִרְאֶנָה

בַּחִצִּים יְקַלְקְלוּ, בַּכָּבֵד תִּרְאֶנָה.

אִישׁ כְּדָנִיאֵל וְכָל חֲלוֹמוֹת יוֹדֵעַ

לְבַל בִּשְׂעִפַּי אֶטְבַּע יֶאֱלַף נָא דֵעַ

יָבֹאוּ נָא אֵלֶּה וְשַׂק בִּין יָרִיקוּ

אוּלַי חֲלוֹם מַר בִּשְׂפָתָם יַמְתִּיקוּ.

הוֹי חוֹלֵם חֲלוֹם וְכִמְעַט בּוֹ נִצְמַתָּ

עוּרָה מַה זֶּה פָחַדְתָּ מְאֹד נִבְעַתָּ

חֲלוֹם לִבְּךָ בַחֲזוֹן רוֹאֶה אַתָּה

צֵל מְגִנַּת לֵב בְּקִרְבְּךָ אֲשֶׁר הִשְׁכַּנְתָּ.

הַיְדַעְתֶּם מִי זֹאת שִׁפְחָה הַמּוֹלֶכֶת

מִי זֹאת עַצֶּבֶת דְּרָכֶיהָ מְשָׂרֶכֶת

הֲלֹא אֲשֶׁר הִיא אֶל לִילִית יוֹלֶדֶת

וְשָׂעִיר יִקְרָא לָהּ אִמִּי הַסּוֹפֶדֶת.

גַּם קִפּוֹד גַּם קִפּוֹז יוֹנְקֵי שָׁדֶיהָ

גַּם אִיִּים וְצִיִּים יִוָּלְדוּ עַל בִּרְכֶּיהָ

תַּנִּים וּבְנוֹת יְעֵנִים דִּגְלָהּ יִשָּׂאוּ

וְאֹחִים בָּאָחוּ אָחוֹת לָהּ יִקְרָאוּ.

עַל מִצְחָהּ עֲנָנָה הֲרַת הַזַּעַם

עַל אַפָּהּ בֶּהָלָה סָרַת כָּל טַעַם

עַפְעַפֶּיהָ צַלְמָוֶת וְעֶבְרַת נֶצַח

אֵמִים הֲלֹא עֵינֶיהָ וְקֶטֶב רֶצַח.

לָכֵן צְאִי רִשְׁעָה, צְאִי מִפֹּה, מִסְפַּחַת

צְאִי וְאַל תָּשׁוּבִי הֱיִי אַךְ בּוֹרַחַת

אֶרֶץ שְׁאִיָּה לְכִי, אַךְ רְפָאִים בָּךְ גָּרוּ

חַבְּקִי הָרֵי חֹשֶׁךְ סְלָעִים נִתָּרוּ.

שָׁם בְּאֶרֶץ יְלֵל יְשִׁימוֹן, שָׁם קִנֵּךְ שִׂימִי

וְעִם זְאֵבֵי עֶרֶב כַּדֻּבִּים תָּהִימִי

שָׁמָּה חִלְצִי שַׁד וְגוּרַיִךְ תָּנִיקִי

מַה לִּי וָלָךְ רִשְׁעָה, מַה בִּי תַחֲזִיקִי.

אַךְ מַה לִּי וָלָךְ? אַתְּ מָקוֹם לָךְ תּוּרִי

אַךְ מִפֹּה צְאִי בַאֲשֶׁר תָּגוּרִי

הַרְחִיקִי נְדוֹד, קִרְבָתֵךְ לֹא חָפַצְתִּי

הֵא סֵפֶר כְּרִיתוּת לָךְ אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי.

עַל כְּרִיתוּת תַּתִּי לְמַעַן אֶנָּחֵמָה

אֶרֶץ וְשָׁמַיִם חִתְמוּ גַּם אַתֵּמָה

שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ גַּם אַתֶּם הָעִידוּ

הַשְׁמִיעוּ זֹאת כְּכֹכְבֵי אֵל וְאַל תַּכְחִידוּ.

גַּם אַתָּה הָאֵל מִמָּרוֹם תּוֹפִיעַ

וְשׁוּר נָא אֲשֶׁר זֹאת עֲבוֹדָתְךָ תַּפְרִיעַ

בְּאִבְחַת חַרְבְּךָ אָנָּא אוֹתָהּ הַכְרִיעַ

וּנְעִימוֹת נֵצַח עַבְדְּךָ זֶה תַשְׂבִּיעַ.

גַּם מַחֲלָה אֲחוֹתָהּ מֶנִּי הָסִירָה

וּמִיֵּינָהּ אוֹתִי עוֹד לֹא תַשְׁכִּירָה

עָלֶיהָ צַו מַלְאָכֶיךָ: שִׁמְטוּהָ

פִּקְדוּ אֶת הָאֲרוּרָה וְקִבְרוּהָ.