על לקוי ירח

הוֹי הֲדַר כּוֹכְבֵי שַׁחַק, הוֹי יָרֵחַ!

לָמָּה זֶה קוֹדֵר תֵּלֵךְ וְלֹא זוֹרֵחַ?

וְעֵת בְּמוֹ אוֹרָה תִּסֹּל דֶּרֶךְ, מַדּוּעַ

בְּחֶשְׁכַת אֹפֶל מֻכֶּה הִנְּךָ, נָגוּעַ?

הֲזֹאת בֶּן חֲלוֹף הֲזֹאת לֹא יָדַעְתָּ

כִּי אַדְמַת אֶרֶץ לְמָסָךְ אַחַת הָיָתָה

עַל כֵּן פְּנֵי דוֹדִי שֶׁמֶשׁ לֹא רָאִיתִי

עַל כֵּן עֲלָטָה כְּמוֹ מְעִיל עָטִיתִי.

אֲהָהּ הַעַל זֹאת קָרָה לָךְ כָּל אֵלֶּה

הֲגַם צְבָא מַעְלָה תַּךְ תְּשׁוּקָה, הוֹי פֶּלֶא!

הֲגַם שָׁמָּה תִמְשֹׁל בְּעֹז יָדֶיהָ

תַּכֶּה וְלֹא תַחְמֹל הַעַזָה פָנֶיהָ.

הָהּ, לְבָבִי, בָּזֹאת הָקֵם לִדְמָמָה סַעַר

אַךְ בָּזֹאת קַח נֹחַם כִּי שָׂב יָשִׁישׁ וָנַעַר

אֵין אֲשֶׁר בְּחֵץ תְשׁוּקָה נַפְשׁוֹ לֹא חָלָה

כִּי יִקֶּשׁ עָרְפָּהּ יַחַד לְכֻלָּם סֶלָה.