א.    🔗

עָמַד

יָרֵחַ מָלֵא

בְּהִתְחַלֵּף מוֹעֲדֵי שָׁמַיִם

מֵעַל הָעִיר;

רֹאשׁ הֵרִים הַזָּקִיף

לִרְאוֹת

מִי הַמַּקִּישׁ

בְּפַעֲמוֹנֵי שָׁנָה חֲדָשָׁה?

        אָמַרְתִּי:

אָסֵב אֶת יָדִית־הַשְּׁקִיפוּת,

        אֶעֱבֹר –

יָשְׁנָה

אִמִּי

בְּתוֹךְ רֵיחַ־מַרְפֵּא

בִּצְמֹחַ

פִרְחֵי־מַיִם מְרִירִים

מִכּוֹסוֹתֶיהָ

עִם לַיְלָה –

וּבַפֶּתַח עָמַדְתִּי

בְּהִסּוֹג הַשָּׁנָה,

מוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹת בְּסֵתֶר

                בְּפָנֶיהָ לָגַעַת – –

ב.    🔗

הַדֶּלֶת,

פַּחַד פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא

הַמַּדְרֵגוֹת אֶל עֲצֵי הַמַּיִם –

מָה

הַמָּקוֹם?

אֶת כְּנִיסָתִי

חָלַמְתִּי

בְּלֵיל־יוֹם,

עֵת

שְׁכֵנִים לְצַד עַרְמוֹנֵי־הַנֵרוֹת

בִּפְרִיעַת רֹאשׁ;

דּוֹמֶה,

לְוָיָה

עַל סִפֵּי חֲצֵרוֹת –

וְיוֹשְׁבִים

בְּלֵב הַחֹשֶׁךְ הַפָּתוּחַ:

עוֹמֵד

רַק הַזָּקִיף,

אֶצְבַּע לְאֶצְבַּע מוֹנֶה:

                יֵשׁ

                תֵּשַׁע אַמּוֹת בָּאֲדָמָה,

                תֵּשַׁע אַמּוֹת בַּמַּיִם,

                יֵשׁ

                  עָלְמִין

                וְתַחַת עֵץ־הַתּוֹעִים

                בְּכִי

                אִשָּׁה –

וְיִפְסַע הַזָּקִיף

וַיְגַלְגֵּל

הַנַּחַל אֶת פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא

וַיְהִי קוֹל פַּעֲמוֹן נָכְרִי וְאָבֵל – –

ג.    🔗

בֵּין מַעֲלֶה

לְמוֹרָד:

עָג פַּעֲמוֹן

כְּמוֹ עַיִט

בֵּין עֲצֵי הָעוֹנוֹת –

וְצֵל

מִבֵּיתוֹ יִפָּרֵד;

פַּחַד הוֹלֵךְ בּוֹ

כְּמוֹ נַחַל,

אוֹת־הַבְּרִית בּוֹ מַכְאִיב –

וּפַחַד דּוֹבֵר בּוֹ:

לָנוּס!

וְיָד בּוֹ

אוֹסֶפֶת בְּפַחַז

בֹּשֶׂם גַּנָּה – הֲדַסִּים,

תִּפְרַחַת חֲצַר־הַמֵּתִים –

וְנַחַל

רוֹבֵץ לְרַגְלָיו:

אֵשׁ לְכַבּוֹת,

כִּי עֲצֵי־לֶכֶת דּוֹלְקִים –

מִשְׁתַּחֲוֶה,

בֵּין מַעֲלֶה

לְמוֹרָד;

וְעָג פַּעֲמוֹן

כְּמוֹ עַיִט – –

ד.    🔗

וָאֶחְמֹק

        בִּרְחוֹבוֹת בְּנוּיֵי הָאָבָק הַקּוֹרֵן, –

הָיְתָה קְרִינָתָם עַזָּה בַּלַּיְלָה

וּבִקְלִפַּת הָעֵצִים

לְצַד הַצֵּל

נִכְּרָה הָעִיר

הָלוֹךְ וְצָמוֹחַ

תַּבְנִיתָהּ

עִם לֶכְתִּי

בִּרְחוֹב עַרְמוֹנֵי־הַנֵּרוֹת

פְּסוּקֵי אֶצְבְּעוֹת טְבִיעָה;

וּמוּאֶרֶת,

צוֹפָה

הַשָּׁעָה הַמְעֻבֶּרֶת,

            וּבְלֹא שֶׁאֵדַע

כִּי פְּסִיעוֹתַי

כְּזִיעַ הַשַּׁבְּלוּל

רוֹשְׁמוֹת תְּוַי לַח לְבֵית הַחַי,

כִּי הַכֹּל – אוֹת בְּאוֹת:

הַדֶּלֶת,

פִּרְחֵי הַפַּסְחָא,

            הַמַּדְרֵגוֹת

עַל שׁוּלֵיהֶן יָשַׁבְתִּי

לִרְאוֹת

אֶת הַדָּם – –

וּבִן־רֶגַע

מִגּוֹנֵי־הַמַּיִם הִרְתִּיעָה

צִפּוֹר אוֹ צְבִי מֻטֵּה־קַרְנַיִם

בִּפְתִיעָה –

      וְיִּרְחַשׁ בֵּית הַחַי

            לְפַעֲמוֹן הַשְּׁקִיעָה – –

ה.    🔗

כִּי הַזָּקִיף

לֹא רָאָה

בְּכָרְעִי עַד טַבּוּר

אֶל לַהַב הַשֶּׁלֶג לְהִפָּצַע

– וְעַל קֶרֶן הָעֶרֶב נָחָה הָעִיר –

אֵשׁ

בַּחֲצֵרוֹת הֶעֱלֵיתִי

לְהָנִיס

נְחִיל מִלִּים מְרַדֵּף יֶלֶד;

עַד

רִדְתִּי

לִמְבוֹא בַּיִת

לְהֵד פַּעֲמוֹן

בֵּין שֶׁמֶשׁ לְשֶׁלֶג נָגֹל –

וָאֶסַּע

בִּכְפוֹר לַהֲבִי

לְמוּל הֶעָלְמִין,

                כִּי שָׁב הַזָּקִיף

                בֵּין מַזָּלוֹת לָשֶׁבֶת

וְרֹאשׁ עַל הָעִיר הִרְכִּין.

1969