הַשְּׁאֵר נוּגֶה הוּא, אַלְלָי! וַאֲנִי קָרָאתִי כָּל הַסְּפָרִים.
לִבְרֹחַ! הָלְאָה לִבְרֹחַ! אֲנִי חָשׁ שֶׁהַצִּפֳּרִים שִׁכּוֹרוֹת
מִהְיוֹתָן בֵּין קֶצֶף־הַמַּיִם הָאַלְמוֹנִי לְבֵין הַשָּׁמָיִם.
מְאוּם, אַף לֹא הַגַנִּים הָעַתִּיקִים הַנִּשְׁקָפִים בָּעֵינָיִם,
מְאוּם לֹא יַעְצֹר אֶת זֶה הַלֵּב הַטּוֹבֵל בַּיָּם.
הָהּ לֵילוֹת! לֹא הַבֹּהַק הַשָּׁמֵם שֶׁל עֲשָׁשִׁיתִי
עַל פְּנֵי דַּפֵי הַנְּיָר הָרֵיקִים שֶׁהַלֹּבֶן מֵגֵן עֲלֵיהֶם,
אַף לֹא הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה הַמֵּינִיקָה אֶת בְּנָהּ.
אֲנִי עוֹזֵב! סְפִינָה בְּנִדְנוּד הַתֹּרֶן
הָרִימִי עֹגֶן אֶל מוּל טֶבַע אֶכְּסוֹטִי.
שִׁעֲמוּם, מְיֹאָשׁ עַל־יְדֵי תִקְווֹת אַכְזָרִיּוֹת
מַאֲמִין עֲדַיִן בַּפְּרִידָה הַנִּשְׂגָּבָה שֶׁל מִטְפַּחַת־הַכִּיס!
וְיִתָּכֵן, כִּי הַתְּרָנִים הַמַּזְמִינִים אֶת הַסּוּפוֹת
הֵם מֵאֵלֶּה שֶׁרוּחַ מַרְכִּינָה אוֹתָם עַל גַּבֵּי טְרוּפֵי־סְפִינָה
אֲבוּדִים, לְלֹא תֹרֶן, לְלֹא תֹרֶן, וּלְלֹא אִיִּים פּוֹרִים…
אוּלָם, הָהּ, לִבִּי, הַאֲזִינָה לְשִׁיר הַמַּלָּחִים!