אָמַרְתִּי לָתֵת הַמַּתָּת

הַגְּדוֹלָה, הָאַחַת.

לְשֵׂאתָהּ בְּרֹאשׁ זָקוּף

בְּעֵינַיִם צְלוּלוֹת מְחַיְּכוֹת,

בְּיָדַיִם פְּרוּשׂוֹת לְפָנַי,

וּבְצַעַד רוֹנֵן, אֲבִיבִי,

מַתָּתִי הַשְּׁלֵמָה, הָאַחַת,

לְהָבִיא –

אֶת חַיַּי.

נִקְרֵאתִי לָבוֹא וְלָתֵת

מַתָּנוֹת זְעִירוֹת, פְּעוּטוֹת

לִבְלִי סוֹף.

בַּאֲסִימוֹנֵי רְגָעִים שְׁחוּקִים

לִפְרֹעַ הַחוֹב.

שְׁחוּחָה, מְבֻיֶּשֶת, בְּעֵינַים כְּבוּשׁוֹת

הַפְּרוּטָה הַדַּלָּה לְהַגִּישׁ

וְּבכָל הַמְּאֹד לְהַרְגִּישׁ: זֶה מְעַט, זֶה מְעַט…

הַיַּהֲלֹם הַשָּׁלֵם, הַנּוֹצֵץ וְזוֹהֵר,

הַמַּתָּת הָאַחַת, הַגְּדוֹלָה וְקוֹרֶנֶת,

נִשְׁחֲקָה לְאַלְפֵי גַּרְגְּרֵי־חוֹל דַּקִּיקִים,

וְאוֹרָם הַקָּלוּשׁ בַּאֲבַק הַחוּצוֹת

מַה חִוֵּר, מֶה חָלוּשׁ…

בְּלֵבָב מִתְפַּתֶּה לְזִיו פֶּרַח בְּצַד מִשְׁעוֹלַי,

בְּעַיִן נִבְעֶתֶת מֵאֹפֵל הַצֵּל שָׁת עָלַי –

לְהַלֵּךְ וְלִלְקֹט גַּרְגְּרֵי־נְהָרָה פְּזוּרִים,

גַּרְגְּרֵי חוֹל־יְקָר זְעַרְעָרִים –

לְבַל יִשָּׁמֵט וְיאֹבַד

גַּם אֶחָד? – – –

אֵי שָׁם בָּאֵין־סוֹף הַכָּחֹל.

בַּחֶשְׁבּוֹן הַגָּדוֹל,

תְּצֹרַף מַתָּתִי וְהָיְתָה

מִגַּרְגְּרֵי שְׁעוֹת־יוֹם

שׁוּב נְהָרָה וּשְׁלֵמוּת יַהֲלֹם.

אֶשְׁקָלְכֶם, אֶת כֻּלְכֶם, רְגָעַי,

אֶפְרֹט עֲדֵי תֹּם דִּינָרַי

עַל כָּל מִשְׁעוֹלֵי הֱיוֹתִי – – –

נִקְרֵאתִי לָתֵת מַתָּתִי.