בִּשְׁמֵי הָעֲנָנִים הָאֲפֵלִים
פִּסַּת־רָקִיעַ תְּכַלְכַלָּה הִבְהִירָה.
עֵינַי מִנִּי צַלְמָוֶת אַעְלִים,
רַק לוֹ, לְזִיו־הַנְּהָרָה, אָשִׁירָה.
בְּאוֹרוֹ עָטָה הַכֹּל סָבִיב
דְּמוּת רְחוֹקָה, נִשְׁכַּחַת וְנִלְבֶּבֶת.
כְּנֵצַח הַיַּלְדוּת הוּא נֵצַח הָאָבִיב,
גַּם בִּיוֵן הַסְּתָו וְהָעַצֶּבֶת.
זְאֵבֵי עָבִים טְרוּפֵי רָעָב
אֶל כִּבְשַׂת שָׁמַי אֶת כַּפֵּיהֶם הוֹשִׁיטוּ.
הֵקִיץ הַקֵּץ עָלֶיךָ, אוֹר־זָהָב,
וְאַךְ חוֹתַם־לִבִּי יָעִיד: הָיֹה הָיִיתָ.