לוגו
עִם פּרְחֵי הַשָּׂדֶה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

פַּרְפַּר הֵעִיר אוֹתִי מִן הָשֵּׁנָה,

פַּרְפַּר הֵבִיא לִי הַזְמָנָה

מִפִּרְחֵי הַשָּׂדֶה הַיָּפִים:

"בּוֹאִי אֵלֵינוּ,

בּוֹאִי לְבַקְּרֵנוּ

בִּפְרוֹחַ נִזְרֵנוּ".


רִחֵף הַפַּרְפַּר סְחוֹר־סְחוֹר,

נִפְנֵף בְּכַנְפֵי הַצְּחוֹר

וּבִקְּשַׁנִי בְּכָל לְבָבוֹ

כִּי אָבוֹא.


אֶל כְּנָפָיו הַזַּכּוֹת חִיַּכְתִּי.

עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שָׁכַחְתִּי

וְלָבוֹא הִבְטַחְתִּי.


וְלֹא בָּאתִי.

זֶה הָיָה רָחוֹק מִדַּי.

הָלַכְתִּי, הָלַכְתִּי

וְלֹא הִגַּעְתִּי.

כָּשְׁלוּ רַגְלַי.


בְּאֵין־רוֹאֶה מִנִּי דֶרֶךְ חָזַרְתִּי

וּבְחַדְרֵי־חֲדָרִים נִסְתַּגַּרְתִּי.


לְמָחֳרָת הִגִּיעָה דְבוֹרָה,

דְּבוֹרָה עַל כַּנְפֵי נְהָרָה.

הִיא עַל סְגוֹר חַלּוֹנִי זִמְזְמָה,

בִּכְנָפֶיהָ טָפְחָה וְהִשְׁתּוֹמְמָה:


"אֶתְמוֹל יָפוּ הַַּפְּרָחִים כָּל כָּךְ,

אֶתְמוֹל לִבְלֵב הַכֹּל וּפָרַח,

וְרֵיחַ נִשָּׂא מָתוֹק וְנֶחְמָד,

וְהַכֹּל הִזְהִיר, וְהַכֹּל שָׂמַח,

וְאַתְּ −

מַדוּעַ לֹא בָּאת?"


בִּקַּשְׁתִּי לוֹמַר: לֹא אָשַׁמְתִּי…

אַךְ בֹּשְׁתִּי פִּתְאֹם וְנִכְלַמְתִּי

וּמִדְּבוֹרַת הַזָּהָב,

וּמִשְׁקוּפַת הַכָּנָף,

אֶת לֶכְתִּי וְשׁוּבִי הֶעֳלַמְתִּי.

בִּלְבָבִי צַעֲרִי הִסְתַּרְתִּי

וְלַדְּבוֹרָה… לַדְּבוֹרָה שִׁקַּרְתִּי:


"שִׂמְלָתִי לֹא הָיְתָה מוּכָנָה,

הַשִּׂמְלָה הַיָּפָה, הַרְקוּמָה.

וּסְרָטִים לֹא הָיוּ לִי לִקְשֹׁר הַצַּמָּה

בְּפַעַם אַחֶרֶת

אֶלְבַּשׁ שִׂמְלָה נֶהְדֶּרֶת

וְאָבוֹא".


זִמְזְמָה הַדְּבוֹרָה, לִדְבָרַי הֶאֱזִינָה

וְהֶאֱמִינָה,

וּמָסְרָה לִי שׁוּב הַזְמָנָה חֲדָשָׁה:

“תָּבוֹאִי מָחָר, בְּבַקָּשָׁה !”


וְשׁוּב נֶעֱצַבְתִּי ןְנֶעֱגַמְתִּי,

שׁוּב הִבְטַחְתִּי וְלֹא קִיַּמְתִּי.

בִּקַּשְׁתִּי לָבוֹא וְלֹא בָּאתִי.

זֶה הָיָה רָחוֹק מְאֹד

וְלֹא הַגַּעְתִּי.


עִם בֹּקֶר פָּרְצָה אֶשְׁנַבִּי צִפּוֹר,

כְְחֻלַּת־כָּנָף, אֲדֻמַּת־מַקּוֹר.

הִקְרַבְתִּי אֵלֶיהָ פִּתִּי,

הִשְׁקִיתִיהָ מִתּוֹךְ צַלַּחְתִּי,

כִּי הַדֶּרֶךְ הָיְתָה אֲרֻכָּה,

כִּי הַדֶּרֶךְ הָיְתָה רְחוֹקָה,

וְכַנְפֵי הַצִּפּוֹר הַיָּפוֹת

עֲיֵפוֹת, עֲיֵפוֹת.


נִקְּרָה הַצִּפּוֹר בַַּפַּת,

טָעֲמָה מִן הַמַּיִם מְעַט

וְשָׁאֲלָה:

"הַאֻמְנָם לֹא יָדַעַתְּ?

לָךְ צִפּוּ הֲשָׂדוֹת

וְקָרֳא נַחַל מַיִם,

וּפָרְשׂוּ אִילָנוֹת

לִקְרָאתֵךְ יֶרֶק בַּד;

רִנְנוּ חַרְגֻלִים

וְהֵרִיעוּ שָׁמַיִם,

דוֹבְבוּ שִׁבֳּלִים

אַגָּדָה לָךְ נִפְלָאת −

וְאַתְּ הֵן הִבְטַחַתְּ,

הִבְטַחַתְּ פַּעֲמַיִם,

וּמַדּוּעַ, מַדּוּעַ, מַדּוּעַ לֹא בָּאת?!"


שָׁתַקְתִּי דָּמַמְתִּי.

שׁוּב בֹּשְׁתִּי מְאֹד וְנִכְלַמְתִּי,

וְגַם לַצִּפּוֹר,

לִכְחֻלַּת־הַכָּנָף, אֲדֻמַּת־הַמַּקּוֹר,


"נַעֲלַי לֹא הָיוּ מוּכָנוֹת,

נַעֲלַי הַיָּפוֹת.

אֵיךְ יָכֹלְתִּי לָבוֹא וְרַגְלַי יְחֵפוֹת?

עִם שֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר, מָחָר,

יָבוֹא אֵלַי הַסַּנְדְּלָר,

סַנְדְּלַר הַפְּלָאִים,

וְיָבִיא לִי זוּג סַנְדָּלִים.

וְאָז אָבוֹא, אָבוֹא בְּוַדַּאי…

כָּךְ אֶל צִּפּוֹר הַחֶמֶד טָעַנְתִּי

וּבְעַצְמִי בִּדְבָרַי הֱאֱמַנְתִּי.


וּלְמָחֳרָת… לְמָחֳרָת…

שׁוּב נִשְׁאַרְתִּי יוֹשֶׁבֶת בָּדָד,

וְלֹא בָּא פַּרְפַּר לְבַקְּשֵׁנִי,

וְלֹא בָּאָה דְבוֹרָה לְשָׁאֳלֵנִי

וְלֹא בָּאָה צִפּוֹר לְחָקְרֵנִי.


הַפַּעַם בָּאָה הָרוּחַ.

חַלּוֹנִי דָחֲפָה − וּכְבָר הוּא פָּתוּחַ.

דַּלְתִּי הָדְפָה − וַיָּבוֹא הַמֶּרְחָב,

וַתִּלְאַט עַל אָזְנִי עֲנֻגַּת־מַשָּׁב:

"הָרֵי יֵשׁ לָךְ שִׂמְלָה

וְגַם סַנְדָּלִים.

רְאִי הַשְּׁדֵמָה שֶׁגָּמְלָה,

הַפְּרָחִים בְּצִדֵּי הַשְּׁבִילִים.

הַכֹּל כֹה חִכָּה לְבוֹאֵךְ,

וְאַתְּ, אֵיךְ לֹא בָּאת,

אֵיךְ נַשְׁאַרְתְּ פֹּה יוֹשֶׁבֶת בָּדָד,

אֵיךְ?!"


וַאֲנִי −

בַּפַּעַם הַזֹאת לֹא שִׁיקַּרְתִּי.

אֲנִי −

אֶת הַכֹּל לָרוּחַ סִפַּרְתִּי.


שָׁמְעָה הָרוּחַ, דָּמְמָה, הֶאֱזִינָה.

שָׁמְעָה הָרוּחפ וְהַכֹּל הֵבִינָה.

עַל רֹאשִׁי לִטְּפַתְנִי קַלּוֹת

וְלָחֲשָׁה לִי:

“מָחָר! לְהִתְרָאוֹת!”


וּלְמָחֳרָת −

לְפֶתַע וּבְבַת־אַחַת

בָּאוּ כָּל פִּרְחֵי הַשָּׂדֶה

אֵלַי.

לְבָנִים, אֲדֻמִּים, וּכְחֻלִּים.

מִכָּל הַגְּבָעוֹת מִכָּל הַשְּׁבִילִים.

וְאִתָּם הַפַּרְפַּר צַח־כָּנָף,

וְאִתָּם דְּבוֹרַת הַזָּהָב,

וְאִתָּם הַצִּפּוֹר

כְּחֻלַּת־הַכָּנָף, אֲדֻמַּת־הַמַּקּוֹר.

וְכֻלָּם וְכֻלָּם הִקִּפוּנִי

בִּמְחוֹלָם סִבְּבוּנִי

וֶהֱקִימוּנִי.


וַאֲנִי שׁוֹרַרְתִּי שִׁיר כֹּל־יָכוֹל

וְיָצָאתִי עִמָּם בְּמָחוֹל,

וְהָרוּחַ נִצַּח עַל הַכֹּל.


וְהָרוּחַ הֵנִיס עֲנַנִים מִשְּׁחָקִים,

וְהַזֹּהַר הֵצִיף רַחֲבֵי עֲמָקִים

וּמְחוֹלֵנוּ הִפְלִיג לִמְחוֹזוֹת רְחוֹקִים.


אָז שֶׁמֶשׁ זָהָב לִי הִשְׁחִילָה

סְרָטִים בַּצַּמָּה.

וְקָמַת הַחִטָּה שֶׁהִבְשִׁילָה

שׁוּלֵי שַׂלְמָתִי לִי רָקְמָה;

וְאֶבֶן־דְּרָכִים לֹא הִכְשִׁילָה,

וְאֶבֶן־דְּרָכִים

בְּמַעֲלֵה הַגְּבָעוֹת

בְּלֶטֶף רָחִים

סַנְדְּלֵי פְּלָאוֹת

לִי הִנְעִילָה.


וּבְשׁוּבִי לְבֵיתִי −

בָּעֲרוּ חַלּוֹנַי לִקְּרָאתִי

בְּזִיו יְקָרוֹת,

וּטְהוֹרֵי עֵינַיִם

אֶצְלִי עַל הַסָּף

מָחֲאוּ כַּפַּיִם

וְשָׁרוּ הַטָּף.


  1. עִם פִּרְחֵי הַשָׂדֶה: לשיר חוברה סוויטה ע"י ארתור גלברוּן.  ↩