¹

וְכִי פְּקָדֵךְ הָאָבִיב

בְּלַהֲטוֹ הַמְּרַנֵּן,

שׁוּנוּ פָּנַיִךְ אַרְצִי –

וָאַכִּירֵם,

זוּ אַתּ

לִי נִגְלֵית

בְּשִׁמְשֵׁךְ

עַד בְּלִי שֵׂאת.

מַעֲרוּמֵך

סֶלַע הָר

וְיִמֵּךְ

עַל מִשְׁמַר

עִיר פְּלָאִים הַלְבָנָה.

וּבְעִמְקֵךְ

זֶרַע אֵל,

וּגְמַלֵּך

הַמְצַלְצֵל

בְּאוֹרְחוֹת נְדוּדָיו

עַל חוֹלֵך הַלּוֹהֵט

אַתּ הִיא זֹאת

הָאַחַת

לֹא אִכְזַבְתְּ

לֹא בָּגַדְתְּ

וְאִמַצְתְּ אֶל חָזֵךְ

אֶת גֵּוִי הַמְּרוּסָק –

הִכַּרְתִיךְ.

וְדָמַי רָנְנוּ לִקְרָאתֵךְ

לָךְ הָיִיתִי

עוֹד טֶרֶם יָדַעְתִּי

מַה וְאֵיךְ

לְעָבְדֵךְ.

גבת, ניסן. פניה

“החלוץ־הצעיר” ורשה, ניסן 1931