א 🔗
הַחשֶׁךְ עוֹטֶה אֶת הָעִיר הָרוֹדֶמֶת
בָּתִּים עֲיֵפִים כְּבָר סָגְרוּ חַלּוֹנוֹת.
חֲלוֹם לֹא חָלַף, הַשָּׁעָה עוֹד מֻקְדֶּמֶת
וְהֵם רַק חוֹלְפִים בְּשָׁעוֹת אַחֲרוֹנוֹת.
עֵצִים לֹא יָנוּעוּ. צַמֶּרֶת שׁוֹתֶקֶת.
הַלַּיְלָה שָׁקֵט כְּשָׁמַיִם כְּחֻלִּים.
שְׁתִיקָה פְּתוּחָה אַךְ מְאֹד מְהֻדֶּקֶת
עוֹבֶרֶת כְּצֵל בְּפָנִים רְעוּלִים.
הַחשֶׁךְ עוֹטֶה אֶת הָעִיר הָרוֹדֶמֶת.
"הַלַּיְלָה, עֲמֹד, אַל תֵּלֵךְ כֹּה מַהֵר.
אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת, אֵינֶנִּי שׂוֹטֶמֶת,
אַךְ בָּאתִי שׁוֹתֶקֶת דְּמוּתְךָ לְשַׁחֵר."
ב 🔗
אֲנִי הַחוֹטֵא בְּקוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי,
וּבָאתִי אֵלַיִךְ, רַק אַתְּ הָאַחַת.
אֶת כָּל הַדְּרָכִים שֶׁעָבַרְתִּי גָּמָאתִי
וְהֵד רוֹדֵף הֵד: “אַל תַּגִּידוּ בְּגַת”.
וְהֵם בְּיָרְאָם אֶת עַצְמָם לֹא יָבוֹאוּ.
אִם פַּעַם יִפְּלוּ לֹא יָקוּמוּ יוֹתֵר.
אֲנִי הָאֶחָד שֶׁתָּמִיד עוֹד אֵינוֹ הוּא
אֵלַיִךְ כָּמֵהַּ, אֵלַיִךְ חוֹתֵר.
לוּ שִׂמַּחְתִּיךְ בַּבְּשׂוֹרָה עִמָּהּ בָּאתִי…
אַךְ אַתְּ עֲצוּבָה לִי, רַק אַתְּ הָאַחַת.
אֲנִי הַחוֹטֵא בְּקוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי,
וְהֵד רוֹדֵף הֵד: “אַל תַּגִּידוּ בְּגַת”.
ג 🔗
רַק אֲנִי הָאֶחָד, הַיָּחִיד פֹּה בָּעִיר.
רַק אֲנִי הָאֶחָד, שֶׁבָּרַחְתִּי לָבוֹא
אֶל סִמְטוֹת אֲפֵלוֹת וְהַשְּׁבִיל לֹא נָהִיר
וְאֵינֶנִּי זוֹכֵר עוֹד אַיֵּה הַמָּבוֹא.
וָאָסֹב בַּחוּצוֹת שֶׁל הָעִיר הָרוֹדֶמֶת.
בִּקַּשְׁתִּי אַחַת, רַק אַחַת מִבְּנוֹת גַּת.
בִּקַּשְׁתִּי לֵאמֹר לָהּ: "נַפְשִׁי כְּבָר עוֹמֶמֶת,
שִׁמְעִי אֲסַפֵּר לָךְ אֶת כָּל שֶׁהֻגַּד.
בָּטַחְתִּי מְאֹד (אֶת זֹאת לִי הִגִּידוּ)
עַל כֵּן לֹא יָרֵאתִי מְאוּם בָּעוֹלָם.
לַלֵּב שֶׁפָּעַם בִּי עֵצִים אָז הֵנִידוּ
גֵּוָם הַיָּרֹק וּפְרָחִים – גִּבְעוֹלָם.
יָצָאתִי אַחֵר, אֶל מִשְׂחַק צֵל וָשֶׁמֶשׁ
צוּקֵי הַסְּלָעִים לִי נָתְנוּ רַקָּפוֹת.
טִפַּסְתִּי הָרִים וְנַפְשִׁי מִתְנַשֶּׁמֶת
אֶל צֶבַע פְּרָחַי בְּעֵינַיִם יָפוֹת.
הֵד מַנְְגִּינוֹת הִגִּיעַנִי בָּעֶרֶב.
בִּקַּשְׁתִּי לִרְאוֹת מְקוֹרוֹ שֶׁל הַצְּלִיל.
סוֹבַבְתִּי בָּהָר. וְדַרְכִּי לֹא נִגְמֶרֶת…
מֵעֹמֶק מוֹתִי אֶת הַדֶּרֶךְ אַתְחִיל".
זֹאת לִי סִפְּרוּ. עַל כֵּן בָּאתִי אֵלַיִךְ,
כִּי אַתְּ אֵם צְלִילַי (וְלִי לֹא הֻגַּד),
בְּשֶׁקֶט אֶצְעַד, כִּנְשׁוּל נַעֲלַיִם,
לִנְשֹׁם אֶת בָּשְׂמֵךְ הַלֵּילִי, עִירִי, גַּת.
ד 🔗
גַּת עִיר הַפֶּלֶא. אַתְּ גַּת עִיר אֱלֹהַּ,
בְּעֶלֶז בְּנוֹתַיִךְ, בְּרֹהַב נוֹפֵךְ.
אָסוּר לְסַפֵּר לָךְ, אָסוּר לָךְ לִשְׁמֹעַ,
אַךְ אָנוּ נָבוֹא לַחֲזוֹת בְּגוּפֵךְ.
גַּת עִיר הַפֶּלֶא. אַתְּ כֹּה מְצוֹדֶדֶת.
וְאָנוּ כֻּלָּנוּ שְׁבוּיִים לָךְ תָּמִיד.
נַפְשֵׁנוּ אוֹהֶבֶת, נַפְשֵׁנוּ בּוֹגֶדֶת,
“בְּגַת אַל תַּגִּידוּ”, – וְאָנוּ נַגִּיד.
וְאַתְּ לֹא שׁוֹמַעַת (בַּלֵּב כֹּה תַּקְשִׁיבִי)
לְמֶלֶל שְׂפָתֵינוּ, וְזֶה סוֹד יָפְיֵךְ.
אֲנַחְנוּ נִשְׁאַל עוֹד (וְאַתְּ לֹא תָּשִׁיבִי)
הֵיכָן מִסְתָּרַיִךְ, אַיֵּה מַחֲבוֹאֵךְ?
ה 🔗
הָעֶרֶב עָצוּב, כִּי הַכֹּל נֶאֱמַר.
וְגַת לֹא שָׁמְעָה אַךְ נַפְשָׁהּ בָּהּ עוֹלֶזֶת.
זֶה גוֹרָלוֹ שֶׁל כָּל סוֹד לֹא נִשְׁמָר:
הַפֶּה מַשְׁתִּיקוֹ וְהַנֶּפֶשׁ חוֹרֶזֶת.
לְגַת לֹא נָבוֹא עוֹד, כִּי הִיא מְסֻגֶּרֶת.
עַתָּה, רַק עַתָּה, נִשָּׁמַע לוֹ לַצָּו:
“בְּגַת אַל תַּגִּידוּ”. בְּעַיִן עִוֶּרֶת
גּוּפֵנוּ אֶל סוֹד חוֹמוֹתֶיהָ נִצָּב.
.jpg)