[בַּחֲלוֹמִי…] / ש"ל גורדון

[בעקבות היינה]

בַּחֲלוֹמִי בָכִיתִי רַב בֶּכִי,

חָלַמְתִּי כִּי אֶרְאֵךְ גֹּוַעַת,

וָאִיקֵץ – וּרְטוּבָּה הַלֶּחִי,

וּרְטוּבָּה מִדִּמְעָה נוֹבַעַת.

בַּחֲלוֹמִי בָכִיתִי רַב בֶּכִי,

חָלַמְתִּי – אַתְּ אוֹתִי עוֹזָבֶת,

וָאִיקַץ – וּדְמָעוֹת עַל לֶחִי

נִגָּרוֹת בִּמְרִירוּת עַצָּבֶת.

בַּחֲלוֹמִי בָּכִיתִי – חָלַמְתִּי

כִּי תֶאֱהָבִינִי מֵישָׁרִים,

וָאִיקַץ – הָהּ, אֵל, מַה נִּפְעַמְתִּי –

וָאֵבְךְּ מַר, עוֹד דְּמָעַי נִגָּרִים.

תרנ"ג