שִׁעוּר רִאשׁוֹן בְּהִשָּׂרְדוּת

בֵּית חוֹלִימִית לְמַתְחִילִים:

בְּמַהֲלַךְ הִתָּקְלוּת אַקְרָאִית בִּמְאוֹר

פָּנָיו הַמְיֻחְצָן שֶׁל מְנַהֵל הַפְּנִימִית,

נִסָּה הַנַ"ל לְהִתְנַעֵר

מִשְּׁאֵלָתִי בַּאֲשֶׁר לְתוֹחֶלֶת הַחַיִּים

הַמְּשֹׁעֶרֶת.

“עוֹד שָׁנָה־שְׁנָתַיִם?”

הִתַּמַּמְתִּי,

וְנַעֲנֵיתִי:

“לֹא! בֵּין מִסְפַּר שָׁבוּעוֹת לְמִסְפַּר חֳדָשִׁים”.