בְּנִגּוּד לְמִיס הֶוִישַאם, אַתְּ אֵינֵךְ

מוֹקִירָה שְׁעוֹנִים

וַאֲנִי מִתְקַשָּׁה

“לְהָכִיל”, כְּתַמְצִית הַקְּלִישָׁאָה

הַטִּפּוּלִית שֶׁמַּפְרִיחַ רוֹפְאֵךְ,

לְאַחַר כִּשְׁלוֹנֵךְ הֶחָרוּץ

בְּמִבְחַן צִיּוּר הַסְּפָרוֹת, לֹא כָּל שֶׁכֵּן הַמְּחוֹגִים.

הַזְּמַנִּים נִטְרָפִים בְּמֹחֵךְ

כְּמוֹ הַפִּתְקָאוֹת הַנֶּעֱרָמוֹת עַל

שֻׁלְחָנֵךְ

וּלְמַרְאֵה פָּנַי מְצִיפָה

אֶת פָּנַיִךְ נְהָרָה גְּדוֹלָה.

אֲנִי, נַרְקִיסוּס, בִּתֵּךְ הָאֲהוּבָה,

נִטְרֶפֶת בְּרִגְשֵׁי הָאָשָׁם

הַזַּעַם הַקָּדוֹשׁ

הַצַּדְקָנוּת

הַקְּלוּשָׁה בְּעוֹדִי צוֹרֶכֶת

בְּסֵתֶר תְּרוּפוֹת הַרְגָּעָה

שֶׁנּוֹעֲדוּ לָךְ.

אֶתְמוֹל, כְּשֶׁהִקְדַּמְתְּ בְּשָׁעָה לַאֲרוּחַת

הַחַג (אֶקְלֶקְטִית, זוֹלָה וּקְנוּיָה),

הִצַּעְתְּ לְחַכּוֹת לְמַטָּה אוֹ עַל הַסַּפְסָל

בָּרְחוֹב וַאֲנִי סֵרַבְתִּי לָגַעַת בָּךְ, מְסַמֶּנֶת

“אַחֲרַי!” –

שׁוֹעֶטֶת לְפָנַיִךְ בַּמַּדְרֵגוֹת

מִתְעַלֶּמֶת מִנְּשִׁימָתֵךְ הַכְּבֵדָה

וּמְטִיחָה בָּךְ

אֶת מְרֵרָתִי.

כַּעֲבֹר כָּךְ וְכָךְ כּוֹסוֹת יַיִן

וְלוֹרִיוַאן אֶחָד, רַחֲמִים דּוֹמְעִים

וְהַלְקָאוֹת עַצְמִיּוֹת, הֵבַנְתִּי

שֶׁאֲנִי מְנַסָּה לַחְצֹב בְּגַרְזֶן

קֶרַח אֶת הַמַּעֲטֶה הַבִּלְתִּי חָדִיר

שֶׁהוֹלֵךְ וְסוֹגֵר סְבִיב

הַסִּינַפְּסוֹת

שֶׁל מֹחֵךְ,

מִתְעַלֶּמֶת מִנֶּתֶז

הַשְּׁבָבִים.