מַה קְּטַנִּים הָיוּ הַדְּבָרִים:

אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בִּתְכֵלֶת שָׁמַיִם,

אַרְגְּמַן הַסְּתָו בְּצַמְּרוֹת הַיְּעָרִים,

רוּחַ־חֹפֶשׁ עַל־פְּנֵי הַמַּיִם,

מֶרְחֲבֵי הַשָּׂדוֹת הַמֻּשְׁלָגִים

בְּדִמְמַת־נֵצַח, בְּשֶׁקֶט הַמָּוֶת,

בְּתוֹר הָאָבִיב – רִנַּת הַפְּלָגִים,

רֶטֶט חַיֵּי אַלְמָוֶת…

לֹבֶן וּתְכֵלֶת וְטָהֳרַת זָהָב –

כָּל שִׁירַת חַיַּי בָּהֶם רָעֲדָה

וְהִתְדַּפְּקָה אֶל נַפְשִׁי, אַךְ לַשָׁוְא:

כִּי נַפְשִׁי הַיְגֵעָה לַמֶּרְחַקִּים חָרְדָה…

וְרַק כָּאן, בֵּין חוֹמוֹת הַבִּירָה,

הוֹקִיר לִבִּי אֶת אֲשֶׁר עָזַבְתִּי;

כִּי צַר הַמָּקוֹם, וְנַפְשִׁי מַה קָּרָה,

וְתַמּוּ הַשִּׁירִים שֶׁכֹּה אָהַבְתִּי!

הַיָּמִים הָהֵם עָבְרוּ כִּצְלָלִים,

וְאָשְׁרָם הַקָּטָן נִגְזַל מִמֶּנִּי.

וַחֲלוֹמוֹת־הַשָּׁוְא, חֲלוֹמוֹתַי הַגְּדוֹלִים, –

עוֹדָם לְפָנַי, וּצְמֵאָה עוֹדֶנִּי.