רֵיק חַדְרִי וְדוֹמֵם, וַאֲנִי לְבַדִּי;

אַךְ נִדְמֶה לִי: לִבְּךָ עוֹד נִשְׁמָר עִמָּדִי,

נִשְׁמָתְךָ עָלַי מְרַחֶפֶת,

חִבָּתְךָ אֶת לִבִּי מְלַטֶּפֶת.

כְּבָר קָצְרוּ הַיָּמִים, וְכֵהִים דִּמְדּוּמִים,

וְעַרְבֵי הַבְּדִידוּת אֲרֻכִּים, שׁוֹמֵמִים…

הֲתִזְכֹּר אֶת אֹרֶךְ יוֹמֵנוּ,

אֶת עַצְבוּת חֲלוֹמֵנוּ?

שָׁם בִּקְצֵה הַשָּׂדוֹת, בֵּין גַּלֵּי עַרְפִלִּים,

שָׁם הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה וּפָשְׁטוּ הַצְּלָלִים…

וּמַדּוּעַ לִיגוֹן שְׁקִיעָתֵנוּ

תִּמָּשֵׁךְ נִשְׁמָתֵנוּ?

וּמַדּוּעַ מִכָּל הַשָּׁעוֹת – יְחִידָה

הַחַיָּה לְעוֹלָם – הִיא שְׁעַת הַפְּרִידָה?

וּבִימֵי אַהֲבָתֵנוּ הַכֹּל מִסָּבִיב –

כְּיוֹם־סְתָו טֶרֶם בָּא יוֹם־אָבִיב?