מֶרְחַק כָּל תֵּבֵל – בֵּינִי וּבֵין דּוֹד לְבָבִי.

דַּרְכּוֹ נֶאֶבְדָה לְלֹא־זֵכֶר בֵּין סְבַךְ הַדְּרָכִים.

אַבִּיטָה לִצְבָא הַשָּׁמַיִם – וְאֵין כּוֹכָבִי.

אֶל גַּן זִכְרוֹנִי אֶכָּנֵס – שָׁם נָבְלוּ הַפְּרָחִים.

אֶקְרָא לְרוּחוֹת הַשָּׁמַיִם: אַיֵּה אֲהוּבִי,

אַיֵּה שִׁירָתוֹ מְלֵאַת־גִּיל, מְלֵאַת עֹנֶג וּצְחוֹק?

וְאַקְשִׁיבָה רַב־קֶשֶׁב: הַאִם יִשָּׁמַע מֵרָחוֹק

צְלִיל דַּק, בְּשׂוֹרָה מְנַחֶמֶת מִדּוֹד לְבָבִי?..

בְּסֵתֶר הַלַּיְלָה אֶלְחַשׁ אֶת הַשֵּׁם הַנִּפְלָא,

אֶחְקֹר אֶת לִבִּי: הַאִם יִתְעוֹרֵר בּוֹ הַהֵד,

הַאִם תַּעֲנֶה שִׁירָתוֹ לָרְמִיזָה הַקַּלָּה,

וּבְקֶרֶב הַלַּיְלָה יִפְרַח חֲלוֹמִי הַבּוֹדֵד?..

– אֵין זֵכֶר… וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – לא הוּעַם כּוֹכָבִי,

טֶרֶם נִתְּקוּ הַנִּימִים שֶׁל כִּנּוֹר־הַפְּלָאִים,

הַפֶּרַח עוֹדֶנּוּ שׁוֹמֵר אֶת רֵיחוֹ הַנָּעִים;

וְרַק לְבָבִי לֹא יָחוּשׁ… כִּי נָבַל לְבָבִי.