עֵינֵי־עוֹפֶרֶת הָיוּ לִבְחִיר אַהֲבָתִי, –

עָנָן כָּבֵד וְאָפֵל עַל יוֹם־נְעוּרַי.

אוּלָם בְּצֵל הֶעָנָן פָּרְחָה נִשְׁמָתִי,

כְּחֵץ הִבְרִיקָה מִתּוֹכוֹ שִׂמְחַת אַהֲבָתִי.

כִּשְׁמֹעַ לְגַלֵּי הַיָּם שָׁמַעְתִּי לְקוֹלוֹ;

קְרִיאַת־חֵרוּת, קְרִיאַת־גִּיל שָׁמַעְתִּי מֵרָחוֹק.

וְשֶׁקֶר – קוֹל הַקְּרִיאָה, וְשֶׁקֶר – כֻּלּוֹ,

וְלִי עָרַב עַד מְאֹד, וְהֶאֱמַנְתִּי לוֹ…

יֵשׁ שׁוֹאֲלִים אוֹתִי: מַדּוּעַ נָעִים לָךְ הַסְּתָו

עִם שְׁמֵי־עוֹפֶרֶת שֶׁלּוֹ וְעֶצֶב רוּחוֹתָיו?

– אֵינָם יוֹדְעִים, אֵינָם יוֹדְעִים: קוֹל רוּחַ — קוֹל דּוֹדִי.

בְּשַׁחַק יוֹם מְעֻנָּן תָּמִיד אֶרְאֶה עֵינָיו!