שֶׁקֶר הָיוּ כָּל דִּבְרֵי שִׁירָתִי,

יְלִידַת בַּטָּלָה וְעַבְדוּת!

אַתְּ הֲשִׁיבִינִי, אִמִּי־אַדְמָתִי,

לְישֶׁר וְתֹם הַיַּלְדוּת!

אַתְּ כֹּה יָפָה בְּחֶמְדַּת הָאָבִיב,

רִקְמַת הַפְּרָחִים – שִׂמְלָתֵךְ,

מָשׂוֹשׂ לָעֵינַיִם מַרְאֵךְ הֶחָבִיב,

מַרְגּוֹעַ לַלֵּב – מְנוּחָתֵךְ.

אַךְ מִי יְלַמְּדֵנִי לִרְאוֹת וְלִצְלֹל

בִּתְהוֹם מַעְיְנוֹת הַשַּׁלְוָה?

שָׁכַחְתִּי לִשְׂמֹחַ, הִסְכַּנְתִּי לִסְבֹּל,

נַפְשִׁי רַק צַעַר רָוָה…

אֵיךְ אֶשָּׂאֶנָּה אֵל חֵיק אַדְמָתִי,

וְעוֹדֶנָּה קָרָה וְקָשָׁה?

וְאִם אַרְצָה אֶפֹּל וְאֶשְׁפֹּךְ דִּמְעָתִי, –

הֲתִצְמַח לִי שִׁירָה חֲדָשָׁה?