לִפְנוֹת־עֶרֶב מַחְרִישִׁים הָאִילָנוֹת,

חֲלוֹמוֹת תּוֹעִים בַּיַּעַר.

לִפְנוֹת־עֶרֶב מִתְעַצְּבִים הָאִילָנוֹת,

מְצַפִּים לְאוֹר הַסַּהַר,

כִּי יוֹפִיעַ וְיָאִיר עַל כָּל נָתִיב,

עַל כָּל גֶּזַע וְצַמֶּרֶת,

וְיִרְעַד הַיְקוּם, יִמְלָא הָדָר וָזִיו,

יִתְעַטֵּף שַֹלְמַת־תִּפְאֶרֶת.

לִפְנוֹת־עֶרֶב כִּי תֵּלֵךְ בִּשְׁבִיל בּוֹדֵד,

זָר לְךָ יְגוֹן הַיַּעַר:

אֵין מַקְשִׁיב לַהֲמִית¹ לֵב נוּגֶה, נוֹדֵד,

אֵין מֵבִין לְסוֹד הַצַּעַר.

וְהַלֵּב בִּבְדִידוּתוֹ, בְּחֹשֶׁךְ יִסּוּרָיו

מִתְיַפֵּחַ בְּדוּמִיָּה,

וְנִכְסָף אֶל חֲלוֹמוֹת, אֶל זֹהַר נְעוּרָיו,

אֶל הַסַּהַר כִּי יוֹפִיעַ.