הַשָּׁמַיִם רֵיקִים, וְהָאָרֶץ דּוֹמֶמֶת.

הַלַּיְלָה בָּא.

עלְתָה הַלְּבָנָה בַּדְּמָמָה הַקּוֹסֶמֶת,

בִּמְנוּחָתָהּ הָרַבָּה.

לְבַדָּהּ תַּעֲמֹד לָהּ בְּיַם־הַזֹּהַר

וְתַצְהִיל פָּנִים,

וּשְׁטוּפֵי קַרְנֶיהָ עוֹמְדִים בְּלִי־נוֹעַ

צִלְלֵי אֳרָנִים.

בֵּין גִּדְרֵי הַגַּנִּים, בֵּין שְׂדֵרוֹת הַיַּעַר

נִתְלוּ אֵדִים.

נִשְׁכְּחוּ מִן הַלֵּב כָּל רִגְעֵי הַצַּעַר,

צָלְלוּ בָּאֵדִים.

לְבַדִּי אֶעֱמֹד בְּזֹהַר הַלַּיְלָה

מוּלֵךְ, הַמַּלְכָּה,

אֶת פָּנַיִךְ אַכִּיר, אֶשְׁתַּחֲוֶה לְרַגְלַיִךְ,

הַיָּפָה, הָרַכָּה!

כִּי נִשְׁבַּעְתִּי: פָּנַיִךְ עַד הַיּוֹם לֹא רָאִיתִי

יָפִים כָּל־כָּךְ!

וָאַכִּיר תּוֹדָה בְּנַפְשִׁי, כִּי זָכִיתִי

לִהְיוֹת אִתָּךְ,

כִּי בְּזֶרֶם הַנֹּגַהּ, הַשּׁוֹפֵעַ עָלֵינוּ,

הַכֹּל הִטְבַּעַתְּ,

נִשְׁכַּח הָעוֹלָם, וְנוֹתַרְנוּ שְׁתֵּינוּ –

אֲנִי וָאַתְּ.

אַתְּ בִּמְרוֹם הַשָּׁמַיִם, יָפָה וְחוֹלֶמֶת,

וְגַלְמוּדָה;

וַאֲנִי עִם אָשְׁרִי עַל דַּרְכִּי הַדּוֹמֶמֶת,

הַבּוֹדֵדָה.

__________________________________________________________________