אַט מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן הָעַרְבִּית.

חֶרֶשׁ עוֹנֶה לוֹ בַּיַּעַר הַהֵד:

תַּחַת הָאֹרֶן רֹאשׁוֹ מְנַדְנֵד

פֶּרַח־הַפַּעֲמוֹנִית.

כְּחֹל־הָעֵינַיִם, נוּגֶה וְחוֹלֵם,

הוּא לֹא יָנוּעַ בִּשְׁרַב־צָהֳרַיִם;

הוּא מִתְעוֹרֵר עִם רוּחוֹת בֵּין־עַרְבַּיִם,

עַת מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן־הָעַרְבִּית.

טֶרֶם כָּבוּ עַנְנֵי־מַעֲרָב,

אַךְ בַּחֻרְשָׁה צְלִיל־הַכֶּסֶף עוֹבֵר:

תַּם יוֹם־הַקַּיִץ! עֵת לְזַמֵּר

שִׁיר־בִּרְכַּת הָעַרְבִּית.

קוֹל פַּעֲמוֹן אֶת הַלַּיְלָה מַכְנִיס.

הוֹד הַשַּׁלְוָה לֹא יַפְרִיעַ אָדָם.

חַג לוֹ לַיַּעַר, וְטֶרֶם נִרְדָּם —

הוּא מְזַמֵּר אֶת שִׁירַת הָעַרְבִּית.